איך ששה אנשים ניצחו מאות אלפי חיילים / חדוה שטרנברג
כח הביטול או אם תרצו – "מידת התייחסותו של האדם לערך מסויים – תקבע באיזו מידה ישפיע ערך זה על נפשו ותקבע עד כמה יהיה לאותו ערך השפעה ושליטה עליו" (שיחות לספר בראשית, משנת הרב נבנצל/הרב יוסף אליהו, עמ´ ריא´).
במסכת תענית דף כה´ עמ´ א´ מסופר על הנס שארע לרבי חנינא בן דוסא ובתו.
רבי חנינא היה ידוע בעניותו. בערב שבת אחת כשבתו היטיבה את הנרות לקראת שבת שמה בטעות חומץ במקום שמן. היא לא הרגישה בטעותה מיד אלא לאחר כניסת השבת.
אביה, רבי חנינא, שראה בעצבונה שאלה מה קרה והיא סיפרה לו מה שקרה. "אמר לה: בתי, מה אכפת לך? מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק". ואכן כך היה.
מה קרה בסיפור זה?
אפשר לפרש זאת שרבי חנינא צדיק היה וידוע שכאשר צדיק גוזר הקב"ה מקיים, כלומר הקב"ה עושה מה שהצדיק מבקש ממנו.
אולם אפשר לפרש זאת בדרך אחרת לגמרי.
מכיון שרבי חנינא היה בעל תודעה רוחנית רחבה הרי שבתודעה כזו לא היתה שליטה לכוחות הטבע עליו. הוא יכול היה לבטל בהכרתו את ההבדל שיש אצל האדם הרגיל בין שמן לחומץ.
הוא לא נכנס לעצבות כמו בתו על כך שהולכת להיות לו שבת חשוכה, לא בגלל שהיה בעל מחשבה חיובית, אלא בגלל שבתודעתו היה לו ברור כשמש שמי שנתן לשמן יכולת לבעור – קרי הבורא – יכול בהחלט לתת יכולת זו גם לחומץ.
ויותר מכך, אומר הרב נבנצל: "אם רבי חנינא היה מחשיב את החומץ יותר ממה שהוא באמת והיה נאנח על שהחומץ עומד לקלקל לו את השבת – היו תכונות החומץ משתלטות עליו!… כי כשאתה נוקט שלחומריות יש יכולת לקלקל לך משהו – הרי שכך אכן יקרה במציאות."
ממשיך הרב נבנצל ומסביר על דרך זו את מעשה החשמונאים.
יוצאים חמישה אחים ואב זקן למלחמה מול צבא יון הגדול.
מה היו הסיכויים של ששה אנשים, שיהיו גיבורי חיל ככל שיהיו, מול מאות אלפי חיילים יוונים?
מהיכן ההיתר להתאבד במעשה זה?
אם הם האמינו שצבא יוון גדול וכביר – הרי שסופם היה להתאבד.
אולם אם הם האמינו שצבא יוון אינו אלא כעדת זבובים המצרים לעם ישראל אין בעיה לגרש "זבובים" אלה.
מי שמעמיק להבין שרק לבורא עולם יש את כוח הישועה, מי שמאמין בכוח העל-טבעי הרי שהוא מתרומם אל מעבר לחוקי הטבע ובמדרגה זו ההנהגה איתו תהיה עליונה ומרוממת.
מה בהומאופטיה?
בפרובינג, ההומאופט לוקח איזשהו חומר מהממלכות השונות (דומם, צומח וכו´) ומדלל אותו עד לרמה של "אין חומר". ואת זה נותן לנסיינים אשר משתפים עמו פעולה וחווים תהליך של "הרעלה מלאכותית" (ללא ידיעה מה הם קיבלו) ליצירת סמפטומים למחלה מלאכותית אשר תהווה שיקוף בעתיד לאדם הבריא שיבוא להומאופט עם חולי טבעי.
החולה כאשר הוא מגיע להומאופט, הוא מגיע עם חולי בגלל שאיזשהו כח רוחני השתלט עליו והוא מתנהג על פי מה שמוכתב לו. למשל, אם השתלט על אדם כח של רעל ארסי (בעקבות עקיצה/הכשה של בע"ח ארסי או אפילו בא במגע עם צמח ארסי) הרי שהתכונות שלו והאזור הפיזי הנגוע יהיו עם החותמת של אותו כח.
תפקיד ההומאופט להחזיר את האדם החולה למצב המאוזן שקדם לחולי. אם ההומאופט יושפע ממה שקרה לאדם, הרי שגם הוא ייכנס תחת אותו הכח ולא יוכל לעזור לאדם שהגיע אליו. לכן האנמן מסביר לנו בספרו "האורגנון של הרפואה" שההומאופט חייב להיות לא משוחד, ללא דעות קדומות, ועל ידי כך יוכל להיות אובייקטיבי ולא יושפע מכוח זה או אחר. ההומאופט לא צריך להיות מושפע ממה שהחולה מספר לו או ממה שאמרו אחרים. הוא צריך להקשיב לסמפטומים שהאדם מספר לו ולא להתייחס להגדרות המקובלות שמכניסות את האדם לשבלונה כזו או אחרת. אם ינהג כך הרי שהוא מתחבר אל כוחות הריפוי האמיתיים ויוכל להיות שליח נאמן בדרך ההומאופטיה כדי לעזור לאותו אדם שבא לבקש עזרה.
