הקצב הטבעי של תהליכי החיים / תמר אשל

בעולם המודרני אנו הרבה פעמים רוצים "לזרז תהליכים", "אין זמן, צריך כמה שיותר מהר להגיע למטרה". השאלה היא האם אנו עוצרים רגע לחשוב על ההשלכות של מעשינו? 

לטבע יש קצב משלו שמותאם בצורה מושלמת לתהליך הספציפי. גם לכל אדם יש קצב משלו המתאים בצורה מושלמת לו. ונמחיש זאת בדוגמא פשוטה: עץ הפרי מוציא פירותיו. הם גדלים בקצב המתאים להם תוך שימוש בחומרי ההזנה שמספק להם העץ עצמו. בתחילה הם קטנים וחמוצים- בוסריים ולאט לאט גדלים ומבשילים גם באמצעות אנרגיית השמש. כעת הם מוכנים לאכילה. אם רק ניגע ונמשוך קלות הפרי "ייפול" לידינו. הפרי יהיה ערב לחיך, מתוק, מלא בויטמינים חיוניים ויתעכל אצלנו בקלות רבה. ולעומת זאת מה יקרה אם נרצה לאכול את הפרי קודם לכן? כדי לקטוף אותו טרם הבשלתו נצטרך להשתמש בכוח רב יחסית. טעמו של הפרי יהיה חמוץ. הוא מלא עדיין בחומצות שלא הספיקו להפוך לסוכר בתהליך ההבשלה. הוא הרבה פחות יעיל לבריאותנו ועלול לגרום להפרעות במערכת העיכול שלנו.

ומה ההבדל בין השניים? רק זמן. שלוש אותיות בעלות משמעות רבה בחיינו. באותה מידה לתהליכי החיים יש את הקצב שלהם – הריון, לידה, התפתחות התינוק, הילד, הנער, האדם הבוגר, הזקנה. ישנה מסגרת פחות או יותר קבועה לתהליכים מסוימים (למשל- הריון – 9 חודשים) אך יחד עם זאת אצל כל אדם הקצב משתנה בהתאם לו . יש לידה שתיארך 7 שעות , יש חצי שעה ויש שלושה ימים.

יש תינוק שמתחיל לזחול בגיל 4 חודשים, יש חצי שנה ויש שנה. אותו הרעיון בהתפתחות ההליכה, דיבור, התפתחות חברתית, התפתחות מינית וכו´. יש אדם שמגיע לשיא ההתפתחות המקצועית שלו בגיל 20 , יש בגיל 50 ויש בגיל 80. יש אדם שמכיר את זוגתו, חציו לחיים, בגיל 10 , יש בגיל 20 ויש בגיל 50.

יש אשה שמתחילה ללדת בגיל 18, יש בגיל 25 ויש בגיל 35. אל לו לאדם להשוות בין עצמו לבין האחרים- לכל אחד הקצב המתאים לו. ומה יקרה אם ננסה להגדיל/להוריד את הקצב בצורה מלאכותית או חיצונית? ננסה לזרז/לעכב תהליכים? כמו בדוגמת הפרי- שכרנו יצא הרבה פעמים בהפסדנו…

כדי לזרז לידה טרם זמנה משתמשים בתרופות חזקות שגורמות בדר"כ ללידה כואבת יותר, והתינוק שרצה להיוולד בזמן הנכון לו יוצא בזמן הנכון למי שרוצה להוציא אותו (כמובן שבמקרי חירום אין ברירה…).

התינוק שחושפים אותו לאין – סוף גירויים – משחקים צבעוניים- רועשים- זזים- טלויזיה כדי "שיתפתח"- למעשה מפריעים לו להתפתחות הפנימית הרוחנית. הפעוט ש"מוליכים אותו" טרם זמנו- מפסיד את הזמן שבו אמור היה לפי הקצב הטבעי שלו לזחול ולפתח את מוחו. הילד שמאיצים אצלו את ההתפתחות השכלית – מעכבים לו את ההתפתחות הרגשית.

ואולם, יש ולאדם נגרם סבל מה"עיכוב" בהשגת מטרתו. למשל, לאשה שהרבה זמן מחכה ללדת או לאדם שלא מצליח להגיע להצלחה עסקית. אנו מבינים שה"עיכוב" איננו נגרם סתם כך ללא סיבה. אנו מבינים שכוח החיות של אותו אדם/אשה מעכב את השגת המטרה שכן אילו היה משיג את מטרתו הסבל שהיה נגרם היה גדול יותר לו או לסביבתו. יכולות להיות המון סיבות לעיכובים. כוח החיות הפרטי של כל אחד מאיתנו פועל בצורה המיוחדת והמתאימה לנו. בטיפול הומאופטי ניתן להסיר את הסיבה ל"עיכוב" ובכך לאפשר לאותו אדם או אותה אשה להשיג את מטרתה בדרך טבעית ועדינה ולא בדרך מלאכותית וגסה. בדרך פנימית ולא בדרך חיצונית. בדרך רוחנית ולא בדרך גופנית.

עפ"י אותו רעיון, לכל תהליך של חולי אקוטי (מצב חולי שבו התחלה, עלייה לשיא וירידה ) יש קצב משלו שמאפיין אותו. יש מי שאצלו השלב מהתחלת החולי ועד הגעתו לשיא הוא ארוך ולאחר מכן הירידה מהירה. יש מי שאצלו תהיה התחלה מהירה מאוד אבל ירידה והתאוששות איטית. יש מי ששניהם אצלו מהירים (למשל ילד שתוך שעה עולה חום גופו לטמפרטורה גבוהה ולאחר כמה שעות כבר יורד כאילו כלום) ויש מי ששניהם אצלו איטיים – אצלו תהליך החולי יהיה ארוך יותר. יש מי שמגיע ל"פיקים" גבוהים ויש מי ש"כל הזמן נשאר נמוך". אנו צריכים להבין שכל התערבות בקצב הטבעי של החולי (ע"י העלמת הסימפטומים באמצעות תרופות/ הורדת חום וכו´) שמטרתה הייתה "לזרז" את ההחלמה למעשה רק משבשת את הסדר הטבעי ומפסיקה את התהליך שאמור בסופו של דבר להביא לאיזושהי רמה של ניקיון רוחני וגשמי. התוצאה של הההתערבות החיצונית תהיה או דווקא התארכות של התהליך (הפוך מהמטרה) או הפסקתו באמצע כך שכוח החיות ייאלץ במוקדם או במאוחר לעשות "סיבוב שני". ככל שמתערבים ומדכאים את תהליכי החולי האקוטי- פרי יצירתו של כוח החיות, למעשה מחלישים את כוח החיות עצמו וגורמים לו להקריב חלקים חיוניים יותר ויותר על מנת להשיג את המטרה שרוצה להשיג (שמשתנה כמובן מאדם לאדם ומסיטואציה לסיטואציה).

ההומאופט לא תמיד יטפל במצב חולי אקוטי. ההומאופט יתערב רק אם רואה שהסבל וההקרבה בחולי הספציפי גדולים מדי וגם אז יוכל לטפל רק אם ידע מה הרקע להיווצרות החולי ומה ה"טריגר" שגרם לו להתפרץ. הוא כמובן יקח בחשבון את המאפיינים שלו, כולל הקצב שלו כפי שתואר לעיל. הטיפול ההומאופטי לא מיועד לדכא או להעלים את הסימפטומים שהאדם סובל מהם. הוא לא מיועד להוריד את החום או להפסיק את הכאב או לסלק את הפריחה. הוא כן מיועד לסיבה שבשלה התפרץ החולי ואם נעלמת הסיבה – גם התוצאות ייעלמו מאליהן – ובטיפול הומאופטי אקוטי כל זה צפוי להתרחש מהר יחסית.

היות שטיפול אקוטי הוא בדרך כלל יחסית "חיצוני", הוא לא מגיע לשכבות העמוקות של האדם – מייד עם סיומו יש לקבל טיפול נוסף – עמוק יותר.

לכל דבר שנברא בעולם יש את קצב ההתפתחות שלו ויש את הזמן שלו. גם לטיפול הומאופטי יש את הזמן המתאים לו… יש מי שמגיע להומאופט מייד כשמשהו אצלו "יוצא מאיזון" ויש מי שיסבול הרבה לפני זה. 
כל אדם שמגיע להומאופט יגיע להומאופט המתאים לו ובזמן הנכון לו.

ומתאים לסיים בפסוק שאמר החכם באדם:

"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים".

קהלת פרק ג´ פסוק א´.

נכתב ע"י : תמר אשל, הומאופטית