ללכת בדרכיו – חודש טבת / חדוה שטרנברג

בימים של שביתות של בתי חולים, מו"מ על משכורות ומעמד הרופאים אני מבקשת לייחד את פינתי לכתוב ולהזכיר אדם שבריאות הזולת היתה לנגד עיניו כשליחות וכייעוד.

הבריאות הנפשית והפיזית כאחד.

בכ´ בטבת חל יום הזכרון של הרמב"ם, רבי משה בן מימון, שהיה גדול משכמו ומעלה.

הוא היה סמכות רוחנית עליונה וספריו בהלכה מהווים אבן יסוד לפסיקה עד ימינו אנו.

בנוסף שימש כרופאו של מלך מצרים וחיבר ספרי רפואה והנהגת הבריאות.

הרמב"ם חי 66 שנים.

נולד בקורדובה, ספרד בשנת 1138 ונפטר בפוסטאט, מצרים בשנת 1204.

את מסכת חייו העשירה ניתן לקרוא בהרבה ספרים (אינטרנט).

קשה לתפוס ולהאמין כמה הספיק בימי חייו. הוא עסק בפילוסופיה, באסטרונומיה. חוץ מספרי הלכה כתב גם פירושים על המשנה והגמרא. מלבד זאת שימש כמנהיג היהדות של אותה תקופה.

עסק בכתיבת תשובות הלכתיות ואגרות עידוד והכוונה ליהודים בכל העולם.

ד"ר סמואל האנמאן, מייסד השיטה ההומאופטית, מסביר בספרו "האורגנון של הרפואה" שלפני שמטפלים באדם החולה בשיטה ההומאופטית צריך לבדוק את הרגלי החיים שלו.

במה הוא עובד, מה מזונו, מהו אורח חייו. להרחיק, אם יש צורך, מאכלים שלא מתאימים לו, ללמד אותו הרגלי אכילה ושתיה, הרגלי שינה, ופעילות גופנית וכו´.

הרמב"ם בספרו משנה תורה (ספר הלכתי) הלכות דעות פרק ד´ הלכה א´ כותב:

"הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא… צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים ואלו הם:

לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב.

ולא ישתה אלא כשהוא צמא

ואל ישהה נקביו אפילו רגע אחד". (=לא להתאפק מללכת לשרותים)

הלכה ג´:

"לעולם כשיאכל אדם יישב במקומו או יטה על שמאל.

ולא יהלך ולא ירכב ולא ייגע ולא יזעזע גופו ולא יטייל עד שיתעכל המזון שבמעיו.

וכל המטייל אחר אכילתו או שיגע הרי זה מביא על עצמו חולאים רעים וקשים".

הלכה ד´:

"היום והלילה כ"ד שעות. די לו לאדם לישן שלישן (=שליש היממה) שהוא שמונה שעות.

ויהיו בסוף הלילה כדי שתהיה מתחילת שנתו עד שתעלה השמש שמונה שעות. ונמצא עומד ממטתו קודם שתעלה השמש".

בהמשך ההלכות הרמב"ם מציין בדיוק מה צריך לאכול בחודשי הקיץ לעומת חודשי החורף.

אלו מאכלים בריאים ואלו מזיקים…

הלכה יד´:

"ועוד כלל אחר אמרו בבריאות הגוף.

כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע ומעיו רפין (=רפויים) אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק.

ואפילו אוכל מאכלות הרעים."

הלכה טו´:

"וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל. או מי שמשהה נקביו. או מי שמעיו קשין. אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה. כל ימיו יהיו מכאובים וכוחו תשש ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המוות. והוא עיקר לכל החולאים. ורוב החולאים שבאים על האדם אינם אלא או מפני מאכלים רעים או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים".

(אכילה גסה=אכילה מופרזת בכמות ובאיכות)

הרמב"ם מוסיף לתאר איך האדם הבריא צריך לנהוג בכל שטחי החיים: ברחיצה, ביחסי אישות,

בלבוש, בכל צורכו של האדם הבריא.

ומוסיף ואומר:

הלכה כ´:

"כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו עד שיזקין הרבה וימות ואינו צריך לרופא"….

איך הרמב"ם היה יכול לתת "תעודת אחריות" של "אני ערב לו" (ההדגשה שלי) לאדם ששומר על אורחות חייו על פי ההוראות של הרמב"ם?

רק מתוך נסיון קליני בשטח.

הלכה כא´:

"וכל המנהגות הטובים האלו שאמרנו אין ראוי לנהוג בהן אלא הבריא. אבל החולה או מי שאחד מאיבריו חולה או מי שנהג מקרה רע שנים רבות. יש לכל אחד מהם דרכים אחרים והנהגות כפי חוליו כמו שיתבאר בספר הרפואות"…

ידועים סיפורים רבים על דרך עבודתו של הרמב"ם. אורח חייו היה קפדני ביותר. זמנו היה קצוב לכל דבר ועניין.

בכל יום היה בחצר המלך, רואה מטופלים, כותב ספרים, יושב ולומד תורה, ישן, אוכל, בעל משפחה… הוא ניצל את זמנו עד תום.

הוא בעצמו יישם את מה שכתב. כשבא אליו אדם שלא הרגיש טוב וראה שהסמפטומים שתאר היו של רעב נתן לו כסף לקנות אוכל.

הרמב"ם הבין שהאדם צריך לדאוג לגופו כמו גם לנפשו ומקבץ ההלכות שהבאתי הוא רק חלק קטן ודוגמא לחינוך שהרמב"ם מייעץ ומציע.

בתפילתו הידועה "תפילת הרופא" הוא מבקש להיות שליח נאמן של הקב"ה לרפואת האדם, מבקש תכונות נפש כמו חמלה וכוח לעזור. מי שיקרא את התפילה יראה עד כמה חסר גאווה היה הרמב"ם ומלא תחושת שליחות להיות לעזר.

ידועה האימרה "ממשה עד משה לא קם כמשה" והכוונה ממשה רבינו ועד הרמב"ם לא קם כמותו.

האנאמן שחי כ- 600 שנה אחריו השכיל לתת את אותן העצות לתלמידיו ההומאופטים איך לעזור לאדם החולה.

יהי רצון שנזכה ללכת בתוואים שהורו לנו.