נטיה וסטיה / אליאב אלקיים

אם מתבוננים על אורח חייו של האדם, לכל אחד ואחד ישנה נטייה מסוימת שאפשר שתגיע למציאות של חולי או בריאות. הנטייה יכולה לבוא לידי ביטוי בכל מישורי חייו של האדם, לדוגמא: בחירת עיסוק, תחומי עניין, התנהלות בתוך המשפחה, מזון וכו'

איך אפשר לקבוע אם נטייה מסוימת אצל אדם היא דבר טוב או לא?

האם רק התוצאה קובעת? אם יש שימוש "חיובי" בתכונות- האם לזה נקרא בריאות ולהיפך?

אדם בעל נטייה אומנותית למשל- יש לו את הדחף הטבעי ליצור דברים, לצייר, לנגן וכדומה. אם הוא מגשים את הנטייה שלו- שהיא ביטוי של התכונות הבולטות שלו – נבין בפשטות כי הוא עושה את המועיל והנכון ביותר עבורו ועבור סביבתו.

מאידך- אדם חולה, שלדוגמא מצאנו בתוך סוגי התחלואים מהם הוא סובל מכנה משותף בעל אופי מסוים, נטייה מסוימת, – מבינים שהנטייה אצלו היא נטייה שבסופו של תהליך הביאה אותו למצב הנוכחי ויכולה להביא אותו אף למצב גרוע יותר אם אותה המגמה תמשך.

מה עושה את ההבדל בין נטייה שהיא הרסנית לבין נטייה שמקורה בתכונותיו ה"בריאות" של האדם שמביאה איתה תוצאות חיוביות?

התשובה נעוצה בבסיס ההבנה שלנו את מושגי הבריאות והחולי.

האדם מגיע לעולם עם תכונות מסוימות שהן ברמה משוכללת אצלו ותכונות אחרות יותר "רדומות". באורח חיים בריא, הוא אמור לתעל את היתרונות שלו, את הדברים בהם הוא יותר מוצלח ומוכשר לתוך עשייה מסוימת בחיים.

האנמן כותב בסעיף 9 באורגאנון על "מטרת הקיום הנעלה" של האדם. הוא מסביר שבמצב בריא החלק הגשמי והרוחני הם לא מוגבלים והופכים להיות כלי שרת נאמן להגשמת מטרה זו. משמע מדבריו שאכן קיימת תכלית מסוימת, תפקיד אותו האדם אמור למלא בחלק שלו בבריאה. יש לו תפקיד ומשימה- ולכן הוא "צויד" בכלים המתאימים לבצע אותה. ולא הבנה הפוכה- שיש את הכלים וניתן לעשות איתם כל מה שרוצים לעשות.

בהרבה מקרים לאדם הבריא תהיה גם משיכה טבעית לממש ולנצל את היתרונות והכישרונות שלו (מלבד הרצון התמידי לגדול, ללמוד ולהשתכלל). זוהי הנטייה איתה מגיע האדם לעולם.

מתי מתחילה להיות בעיה?

החולי, במושגים הומאופטיים, ובאופן שמנסה לפשט את הדברים, מבטא את עצמו כשרואים שיש הפרש בין הרצוי למצוי. הבריאות היא השמחה וההתקדמות בעזרת הכלים בהם צויד האדם. מה שיש- זה טוב. האדם שמח בחלקו ולא מעוניין בחלק אחר אלא רק בזה שניתן לו.

הפרש בין הרצוי למצוי אומר שאדם ירצה משהו שכלל לא קשור אליו, למציאות שלו. הוא ימציא משהו אחר. זוהי סטייה. סטייה זו עזיבת הדרך, החלפת המגמה, שינוי במוטיבציה הראשונית.

מבחינה מילולית- נטייה היא מושג חיובי, הוא בא לחייב את הלך הרוח או את הבחירה של האדם. אומרים שהוא נוטה לחשוב… נוטה להסכים עם.. הוא מבטא למה אותו אדם מתחבר. סטייה היא מושג הבא לשלול את הדרך הישנה לעומת זו החדשה. המיקוד בנטייה הוא בכיוון- לאן הולכים? המיקוד בסטייה הוא מה עזבנו- מהיכן סטינו?

הדבר החשוב עליו יש לתת את הדעת הוא שתפקידה של כל המע' הזו הוא לנסות ולהחזיר את זה שסטה מדרכו בחזרה למקורו. האמצעים איתה המע' עובדת הם סוגים שונים ודרגות שונות של סבל שיש להם הגיון והקבלה לכיוון של הסטייה.

יש בכל אורגניזם עקרון שטבוע בו שאמור לשמור אותו קרוב לשורש שלו, לתכלית שלו. זוהי משמעותו של חולי בראייה ההומאופטית.

יכולתו של האדם לבצע ולהשיג דברים בעולם היא מאד גבוהה והוא יכול להגיע להרבה מאד הישגים, אבל לא זה מדד הבריאות, לא זה מה שיאמר אם הוא מתקדם בדרך שהיא אמיתית, נכונה ותביא איתה צמיחה נוספת.

גוף האדם כידוע, בנוי מאיברים שבנויים מרקמות שבנויות מתאים. לכל תא ייעוד שונה- בהתאם לתפקיד אותו עליו למלא בתוך המכלול בו הוא נמצא. מבחינה פיסיולוגית רואים שיש סדר מופלא- אף תא לא מבצע אלא רק את תפקידו שלו. עוד פלא גדול שרואים- לכל תא ותא מתאי גופנו יש את הידע מבחינה פוטנציאלית לגבי האורגניזם כולו (ב-D.N.A שבגרעין התא). רק מודגשות אצלו "תכונות" מסוימות הגורמות לו לבצע פונקציונאלית את העבודה הייחודית שלו. ונשאל למה? למה צריך הפרט שיהיה לו את הידע לגבי המכלול כולו?

אם נקבל שיש הנהלה, שיש מה שמנהיג את האורגניזם בכל שנייה ושנייה, מדוע לא נבראו תאי גופינו בצורה כזו שהם יהיו ייעודיים לתפקידם ותו לא? מערכות החיים ובכללם זו של האדם לא מותירות שום דבר שהוא מיותר, שאין לו שימוש. אין בזבוז בטבע.

התא הבודד בתוך המע' הגדולה שנקראת גוף האדם הוא כמו אדם בודד בתוך חברה אנושית שלמה. מבט כזה יקל עלינו את ההבנה.

אם כל אדם, או כל תא היה מבצע את תפקידו ותו לא- היינו חיים במציאות של תכתיב, והמציאות בעולמנו היא מציאות של בחירה. כל המשמעות של החולי היא שאדם בחר לא נכון ויש לו אפשרות לתקן. בכל תהליך פתולוגי בגוף הדבר דומה- התאים והרקמות משנים את התפקוד שלהם, משנים את הגבולות שלהם כדי שייווצר חלל זמן ויתאפשר תיקון. אם הקלקול לא היה מראה את עצמו- לא היה אפשר לתקן אותו.

הדבר הייחודי בהומאופטיה הוא שישנה אפשרות להשתמש בסימנים עצמם כדי לקבוע את כיוון ועוצמת הסטייה וע"י כך למצוא עזרה מתאימה.

כותב המאמר: אליאב אלקיים, הומיאופט