על אהבה, תקשורת בין-אישית והומאופטיה / תמר אשל
תקשורת בין אנשים היא הבסיס ליכולת הקיום וההישרדות של המין האנושי. מאז בריאת העולם ראה הבורא כי "לא טוב היות האדם לבדו"… מאז ועד היום כל אדם מטבעו רוצה וצריך איזשהו סוג של קשר עם עוד אדם אחד לפחות. אם היינו שולחים אדם בודד לטבע הפראי סיכויי ההישרדות שלו היו נמוכים בהרבה מאשר אם היינו שולחים איתו אדם נוסף.
ישנם כל מיני "סוגים" של קשרים בין אנשים. יש קשר בין איש לאשה, בין הורה לבנו/בתו, בין אחים, בין חברים, בין קולגות לעבודה ועוד…
וכיצד נוצר קשר? מדוע "א" מתחבר דווקא עם "ב" ולא עם "ג" או "ד" או "ה" וכולי?
ראשית צריכה להיות כמובן ההזדמנות להיכרות- צריכה להיות איזושהי הצטלבות במהלך החיים של שניהם. לפי ראיית ההומאופטיה אין מקריות בעולם כלל כך שגם ההצטלבות שלמראית עין נתפסת כ"מקרית" הינה מכוונת- כוח החיות של כל אחד מהצדדים מכוון אותם זה לזה כך שיוכלו להכיר וללמוד אחד מרעהו.
גם הנשמה של הילד/ילדה שמגיעה למשפחה מסויימת לא מגיעה אליה "במקרה". לכל ילד שמגיע יש תפקיד שממלא במשפחתו (ולא משנה אם זה ילד שמגיע מקשר דם או מאימוץ למשל).
בכל קשר בין אנשים קיימים יחסי גומלין – כל אחד נותן משהו ולוקח משהו מהאחר. אם זה ברמה הרוחנית, הרגשית , השכלית או אפילו החומרית.
כאשר כוח החיות של אדם מסוים מזהה אצל האדם השני משהו שהוא עשוי להשלים אצלו ובו זמנית כוח החיות של השני מזהה אצל האדם הראשון משהו שעשוי להשלים חסר אצלו – נוצר הקשר. (ניתן להקביל זאת לתקשורת כימית בה יונים מסויימים נקשרים עם יונים אחרים שמשלימים אותם…).
הקשר הבריא הוא קשר שמבוסס על אהבה הדדית (לא בהכרח רומנטית), אמון, פירגון ונתינה ללא ציפייה לתמורה. התוצר של הקשר לבניה. יכולים להיות תוצרים משותפים (כגון: ילדים במע´ זוגית, תוצרת עסקית בקשרי עבודה וכו´) וכן בניה והתפתחות של כל אחד מהצדדים.
כאשר הקשר מבוסס על שנאה, קנאה, חוסר אמון, חוסר פירגון או נתינה מתוך ציפייה לקבל תמורה בחזרה- התוצר של אותו הקשר יהיה הרס. קשר כזה הורס "כל חלקה טובה" שנמצאת בסביבה, כולל התוצרים המשותפים. כל אחד מהצדדים בקשר כזה איננו מתקדם אלא נשאר במקום או נסוג מכל הבחינות. בדרך כלל האנשים הנמצאים בקשר פתולוגי "מאשימים" זה את זו בהרס ובחורבן שלו. הרבה פעמים התוצאה תהיה ניתוק הקשר ולאחר מכן יצירת קשרים חדשים שיובילו לאותו מקום אם לא יהיה תיקון פנימי של כל אחד מהצדדים.
בהומאופטיה מבינים שאין "אשמים" בקשר הפתולוגי. כל אחד מהצדדים בחר להימצא בקשר הזה מתוך החסרים הפנימיים שלו שרוצים לצאת החוצה ולהתבטא.
אדם שיש בתוכו שנאה – השנאה רוצה להתבטא ובן הזוג לקשר הוא הכלי שבאמצעותו הוא יוכל לבטא אותה. אדם שיש בתוכו קנאה – ימצא את האדם שבו יקנא ולא חשובים ה"תנאים האובייקטיביים" שבהם הוא חי.
אדם שיש בתוכו גאווה – תמיד יאשים את האחר ואף פעם לא יקח אחריות על מעשיו.
אדם שיש בתוכו עצב – יתחבר עם אנשים ש"יעזרו" לו להוציא את העצב שבו החוצה.
אדם שיש בו נטייה לחוסר ביטחון – ימצא את מי ש"יגרום לו" להרגיש כך.
בטיפול הומאופטי המטרה היא לתקן את האהבה של האדם. כאשר האהבה של האדם מתוקנת כך גם יחסו לסביבתו. האהבה של האדם הבריא היא פנימית, טבועה ויציבה גם כלפי עצמו וגם כלפי סביבתו ("ואהבת לרעך כמוך"). לפי ההשקפה ההומאופטית הראייה של האדם את העולם היא סובייקטיבית ותלויה ב"משקפיים" שדרכם הוא מביט. כאשר האהבה מתוקנת האדם יראה את הטוב של העולם ויראה בחברו את הצדדים החיוביים שלו. כאשר האהבה אצל האדם מתקלקלת הוא יראה את העולם דרך "משקפיים" שליליות וכך גם את חברו לקשר. הוא יעצים בתפיסתו את חולשותיו של החבר ויקטין את תכונותיו החיוביות.
כאשר האהבה הפנימית של האדם גוברת התחושות השליליות הנ"ל (שנאה, קנאה, חוסר פרגון וכו´) מתמעטות עד לכדי היעלמותן. ניתן להקביל זאת לאור – כאשר מדליקים את האור החושך נעלם.
ומה קורה לקשר כאשר אחד הצדדים בקשר פתולוגי עובר שינוי- שאהבתו יוצאת לאור?
אם ישנו בסיס חיובי לקשר, חוט מקשר שמבוסס על אהבה, התיקון של א´ יכול להשליך גם על ב´ ולהפוך את המגמה של הקשר שלהם מהרס לבניה. כאשר מדובר בקשר דם- ניתן להניח שהבסיס החיובי לקשר תמיד נמצא שם. האהבה תמיד נמצאת שם גם אם היא חבויה.
אם הקשר מלכתחילה נבנה על בסיס שלילי ולכל אורך הדרך רק זורע הרס הקשר יתפרק ולאחר מכן האדם שעבר תיקון יוכל ליצור קשר חדש שמבוסס על אהבה ותוצרתו בנייה.
נכתב ע"י: תמר אשל, הומאופטית
