גלעד – החזרת לנו את העתיד / תמר אשל

המאמר נכתב בסמוך לשחרורו של גלעד…

חמש שנים וארבעה חודשים, שכולנו מחכים ומקווים. יש בעם ישראל מגוון זרמים, כיוונים, דעות, מחשבות, מחלוקות. בדבר אחד כולנו תמיד היינו מאוחדים- בשאיפה הפנימית לראות את גלעד שליט חוזר הביתה בשלום. נכון, היו מחלוקות לגבי הדרך, בה צריך להגיע לזה – אך המטרה כשלעצמה הייתה קונצנזוס לכל אורך הדרך.

עם מיוחד אנחנו, עם שיש בו בתוך מהותו ועצמותיו את הערבות ההדדית, את תחושת ה"כולנו יחד אחד".

כל אחד בדרכו שלו עשה ככל יכולתו, עפ"י אמונתו, לקידום המטרה. יש מי שנשא עיניו לשמיים בתפילה, יש מי שזעק וקרא בהפגנה, יש מי שתלה סרט צהוב, יש מי שעמד חמש דקות, יש מי שהזכיר את שמו בכל הזדמנות, יש מי שצעד צעדות, יש מי שכתב כתבות, יש מי שקיווה בלב לטובות. יש מי שהיה קרוב למאהל ויש מי שעשה מתוך ביתו ורחוק מקהל.

המאמץ והעבודה שעשינו כולנו יחד נשאו פרי, גלעד היום איתנו כאן והוא שלם ובריא!

לכל אחד מאיתנו חלק בזה, כל אחד היה בורג קטן במערכת המורכבת והמופלאה שהביאה לנו אותו בחזרה.

וגלעד הוא אדם פרטי, בן לנועם ואביבה, אח ליואל והדס. אך הוא הפך גם לסמל ציבורי.

הוא הראה לנו, לכל אחד מאיתנו, שבבסיס כולנו מאוחדים. שהמחלוקות והניגודים הם רק על פני השטח, הם חיצוניים. הוא המחיש לנו את הכוח שבאחדות, את החוסן שלנו כעם.

בשדרות רוטשילד שרו "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת"[1] והנה הגיע "הילד" והוכיח לנו שאכן אנו עם, עם זקוף, שלמרות רדיפתו במשך אלפי שנים, הוא נשאר זקוף וממשיך ללכת…

גלעד הוא סמל לעם היהודי, שגם “כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"[2] . בחור טוב לב, ענו, משכיל, חדור אמונה פשוטה ותקווה. בחוץ הוא חלש ושריריו רפויים ובפנים הוא חזק וחסון כארי. פניו לבנות כשלג אך קומתו זקופה. כמאמר הנשיא שמעון פרס: "ראינו אותך חיוור אך זקוף קומה, קומתנו הזדקפה יחד איתך"[3].

הכוח שלנו כעם הוא לא הכוח הפיזי אלא הכוח הרוחני. הכוח הרוחני הוא זה, שאפשר לגלעד שליט לשרוד את השבי. הכוח הרוחני הוא זה שמאפשר לנו להמשיך הלאה לעתידנו בבטחה.

בסעיף 9 ל"אורגנון"[4] כתב הוגה ההומאופטיה, ד"ר סמואל האנאמן :

"במצב בריאות של האדם, כוח החיות הרוחני, הדינמי, שמחייה את הגוף הגשמי, שולט ללא הפרעה ודואג לכך שכל חלקי הגוף יתפקדו בצורה חיונית, הרמונית ורצויה, גם בתחושות וגם בפעולות, כך שהרוח שלנו תוכל להפעיל את הכלי החי והבריא הזה למטרה הנעלה של קיומנו" (תרגום חופשי ת.א)

בהומאופטיה אנו מבינים שהאדם, כמו העולם, מתחיל מנקודה אחת. בנקודה הראשונית ישנה האחדות הזאת המופלאה. זאת הנקודה שנמצאת בעולם הרוחני, המופשט, מעבר לכל ביטוי גשמי. אצל האדם זאת הנקודה של האהבה שלו, שמתבטאת ברצון הפנימי שלו. כאשר הרצון יורד למטה לכיוון הגשמתו, השכל, ההבנה, היא הכלי, שמביא את הרצון לביטוי במחשבה. בסופו של דבר השכל מעביר את הוראותיו לחלק הגשמי של האדם דרך נוזלי הגוף, והאיבריים הפנימיים והחיצוניים מבצעים. הם מביאים את הרצון הפנימי מן הכוח אל הפועל.

דוגמא פשוטה – אם אדם רוצה לעזור לזולת, המחשבה נותנת לו רעיונות ביצוע –למשל, יכול לתרום מכספו או לתרום מזמנו. הביצוע נעשה ע"י איברי הגוף – כף היד נפשטת לתת מהממון או הרגליים מוליכות אותו למקום שבו זקוקים לעזרתו.

ובהקבלה לשחרורו של גלעד שליט, הרצון שישתחרר הוא בנקודת האחדות והאהבה הפנימית. ההבנה כיצד לעשות זאת הובילה חלק מהציבור לתפילה, חלק אחר לעשייה וחלק לשניהם. האיזון בין שתי הדרכים הביא לתוצאה. התפילה- המשאב הרוחני, העשייה – המשאב הגשמי, ושניהם יחד מהווים אחדות. באמת אין הם מופרדים, אין עשייה גשמית שאין בה כוח רוחני ואין כוח רוחני בעולמנו שלא מחפש ביטוי גשמי.

אצל האדם הבריא, הרצון מבטא את אהבתו הפנימית, ההבנה משרתת את הרצון וכל האיברים פועלים למימושו בצורה הרמונית ונפלאה. אדם זה ממלא את ייעודו בעולם ושום כוח חיצוני לא יוכל להפריע לו- הוא נמצא בנקודת הבריאות השלמה.

ובאופן מקביל, כאשר ישנה אחדות מהותית בעם, העם כולו מאוחד ברצון משותף שמוביל למחשבה מגוונת ויישום בדרכי פעולה שונות, הכוח הרוחני של אותו עם נמצא בשיאו. אותו עם יוכל להשיג כל מטרה שישאף אליה ושום גורם חיצוני, גם 10,000 מחבלים, לא יוכל לעמוד בדרכו…

הרצון המאוחד מבטא אהבה שלמה בתוך עם אחד.

לגלעד יש עתיד וגם לנו, לעמנו.

כותבת המאמר: תמר אשל, הומאופטית