טוב ורע, מלחמה וניצחון / תמר אשל
אנו חיים בעולם, שבו לכל דבר ישנם שני צדדים. קיימת קוטביות בין טוב ורע, אור וחושך, עצב ושמחה, גבר ואישה וכו׳
כאשר ישנו פיצול בדבר מסוים, מן ההכרח שפעם, קודם להתפצלות, הוא היה מאוחד.
עפ״י היהדות כאשר הנשמה יורדת לעולם, היא מתפצלת לגבר ואישה, שידוע בשמיים, שהם מיועדים זו לזה כבר בהיוולדם. עם ברית הנישואין שני חלקי הנשמה מתאחדים, והנשמה חוזרת להיות שלמה. הדבר לא תמיד קורה מהר: לעיתים לוקח זמן לחצאי הנשמות למצוא אחד את השנייה ולפעמים הן נשארות חצויות אף במשך דורות.
קודם לאכילה מעץ הדעת לא היה בעולם פיצול בין טוב ורע. לנו קשה לתפוס זאת, היות ונולדנו למציאות של פיצול. ניתן להמחיש זאת בדוגמא של ילד, שהוריו נפרדו בלידתו, והוא לא מסוגל לתפוס, כיצד יכול היה להיות, לו היו נשארים מאוחדים. הוא נולד לפירוד, וזו המציאות עבורו, למרות שתמיד יישאר בו הגעגוע לאיחוד הבלתי נתפס הזה.
כך גם אנו. מתגעגעים למציאות, שבה הטוב והרע מאוחדים ולא כל הזמן נלחמים זה בזה.
המשותף לכולנו הוא הרצון ״לחסל את הרע״. כבר מגיל רך אנו נחשפים לסיפורים על מלחמה בין הטובים לרעים, גם תמיד מאוד ברור, מי כאן הרע ומי הטוב..
ככל שאנו גדלים, מתבגרים ומתפתחים הדברים נעשים יותר מורכבים. כבר לא תמיד ברור, מיהם הטובים ומיהם הרעים…
בכל אדם יש יצר טוב ויצר רע. היצר הטוב הוא הרצון הפנימי של האדם לעשות טוב ולבחור בדרך הנכונה לו. היצר הרע הוא קלקול של הרצון שמטבעו הוא טוב. היצר הרע באדם מביא אותו לבחור בחירות שאינן נכונות לו.
היצר הטוב, מטרתו לכוון את האדם בדרך להגשמת מטרתו הייחודית בחיים. היצר הרע, מטרתו להסיט את האדם מאותה הדרך. כל עוד היצר הטוב גובר ורצונו מתוקן, בריאותו של האדם תישמר. לעומת זאת, אם היצר הרע גובר, כוח החיות פותח את השער לכוחות עוינים לחיים שנכנסים לאדם ומבטאים את רמת הקלקול ברצונו. כעת מתנהלת מלחמה בין כוח החיות לכוח העוין לחיים.
כוח החיות הוא הכוח שדואג לשמירת החיים. הכוח העוין לחיים הוא הכוח שמנסה להביא לסיום החיים, להביא את האדם למוות, לפני שביצע את תפקידו וייעודו בחיים.
נוצר כאן קונפליקט בהבנה. הרי כוח החיות רוצה לשמור על חיינו ומדוע שיפתח את השער לכוחות עוינים לחיים? כאן מתבטאת החוכמה העילאית של כוח זה שפועל אוטומטית בכל אחד מאיתנו, ונבין אותה בהמשך.
כאמור, שני הכוחות הללו נלחמים ביניהם בתוכנו.
המלחמה היא על הרוח ולא על הגוף. מי שיצליח לשלוט על רוחנו ממילא כבר ישלוט על גופנו. אם היצר הרע מצליח לשלוט על רצוננו, ולהביא לכך שנחשוב שזהו רצוננו הטוב, כל איברי גופנו יפעלו למימוש הרצון הזה… ואם היצר הטוב ישלוט, ממילא כוח החיות יוכל למלא את תפקידו, כך שאיברי גופנו ירתמו למימוש יעודנו ולהגיע למטרה הנעלה של קיומנו. זוהי מלחמה מתמדת בין היצר הטוב שמושך אותנו ״מעלה״ לבין היצר הרע שרוצה להפיל אותנו "מטה״ .
והרבה פעמים הוא מצליח, היצר הרע, שיודע לתפוס אותנו בחולשותינו… וכשאנו נופלים כוח החיות שלנו, במקרה הטוב, מתעורר ומצליח להביא את הקלקול לתודעתנו. אז מגיעים ייסורי המצפון. במערכה הבאה כבר ידו של כוח החיות תהיה על העליונה. במקרה הפחות טוב כוח החיות לא מצליח לנצח בקרב על הרצון. אז האדם כלל לא ירגיש ולא יהיה מודע לקלקול ברצון שלו, הוא יהיה בטוח שמה שרוצה ועושה זה הדבר הנכון בשבילו. בשלב הזה כוח החיות מזמן את הכוח העויין על מנת שהקלקול הפנימי, ברצון הבלתי נראה לעיניים, יקבל ביטוי חיצוני בגוף הגשמי של האדם בצורה של סימפטומים, וכל זאת כדי לנסות להביא את האדם למודעות שמשהו לא בסדר בפנים. כוח החיות למעשה ״מקריב״ את חלקי הגוף החיצוניים, שהם פחות חיוניים ברמה המידית לחיים.
המלחמה בין כוח החיות לכוח העוין לחיים מתחוללת כאמור בכל רמות האדם, מהרמה הרוחנית הגבוהה ביותר ועד הרמה הגשמית הנמוכה ביותר. לפעמים מופיעים סימפטומים במעטפת החיצונית במקום שבו ההפסד הכי פחות יקר. בדר״כ העור החיצוני שעוטף את האדם זה המקום הראשון שבו מתגלית המלחמה בצורת סימפטומים. האדם מתחיל לסבול מכל מיני תופעות חיצוניות שמטרידות אותו. בשלב זה, כשהחזית במלחמה היא באיברים החיצוניים, האיברים הפנימיים יותר נמצאים במצב בטוח. אותו אדם, שסובל מאותן תופעות, הרבה פעמים רואה את התופעות החיצוניות במטרד וכ״תופעה מקומית״, אותה הוא רוצה להעלים. וככזאת הוא מטפל בתופעה בצורה חיצונית מקומית ( אם זה ע״י מריחת משחות שמדכאות את התופעות החיצוניות על העור או ע״י רחיצה במי מרחץ טבעיים שכוללים מינרלים חזקים כמו גופרית וכד׳). ככל שהאדם ידכא את התופעות החיצוניות,
כך כוח החיות יצטרך ״להקריב״ איברים פנימיים יותר . ואכן, לאחר דיכוי של תופעות בעור האדם מתחיל לסבול מסימפטומים במערכות פנימיות יותר, כמו הנשימה או הפרקים ועוד. כוח החיות מראה בחוץ דרך סימפטומים, שיש כרגע מלחמה מול כוח עיין. אם נדכא את הסימפטומים הללו, חזית המלחמה תיכנס לאיברים פנימיים יותר. ניתן להשוות זאת למשחק דמקה. כל עוד ״הקרב״ הוא בחזית החיצונית, החיילים הפנימיים והחיוניים יותר שמורים. ככל שהקרב מתנהל במקום פנימי יותר לכיוון אחד הצדדים כך ישנו סיכוי רב יותר שהצד השני יוכל לבנות ״מלכה״ ולבסוף לנצח.
אם נחזור לתחילת המאמר, אמרנו שלפעמים קשה לנו להבחין בין הטוב והרע. כפי שראינו הסימפטומים החיצוניים הללו, שרובנו מחשיבים אותם כ״רע״ הם דווקא באים לעזרתנו. הם מראים לנו שיש מלחמה ושהם כרגע בחזית, שומרים על איברינו הפנימיים מכל פגע.
ההומאופטיה, מה תפקידה בכל העניין הזה? ההומאופט דרך קבלת המידע מהמטופל, דרך הבנת הסימפטומים והתופעות הפנימיות והחיצוניות שהאדם סובל מהן, יכול לצייר לעצמו את התמונה של הכוח העוין. לראות, לאן הכוח העוין רוצה לקחת את האדם וכיצד הוא מתכוון לעשות זאת. ההומאופט רואה את המלחמה בין הכוחות ומטרתו היא לספק מידע אנרגטי לכוח החיות לגבי הכוח העוין, מידע שיעזור לכוח החיות להביס את הכוח העוין. המידע הוא פנימי, רוחני, הוא כולל את התמונה המדויקת של הכוח העוין, מידע מודיעיני אם תרצו. כשכוח החיות מכיר את הכוח שמולו ויודע אותו לגמרי, על חולשותיו ועוצמותיו, קל לו הרבה יותר לסיים את העבודה שעמל עליה מאז תחילת המלחמה – לנצח. הניצחון הוא מבפנים החוצה, הפוך מדרך ההתפתחות וההתקדמות של החולי כפי שראינו. בתהליך ההבראה, ההטבה תגיע ראשית לחלקים הרוחניים והאיברים הפנימיים יותר ולאט לאט תזרום החוצה עד להבראה מלאה בע״ה. כאשר הרצון הפנימי חוזר לסדרו הבריאות ניכרת ומגיעה לכל הרמות באדם.
ובכן, ראינו שכוח החיות שלנו הינו בעל אינטליגנציה גבוהה, הוא פועל לטובתנו ושומר על קיומנו. אנו חושבים בטעות שהסבל שלנו הוא האויב שלנו כאשר הוא למעשה קרש ההצלה שלנו, באמצעותו אנו מסוגלים להגיע לשורש הקלקול שנמצא בתוכנו לעתים עוד קודם בריאתנו.
כפי שאמרו חז״ל: ״הרע כסא לטוב״. הרבה פעמים הנפילה היא זו שבזכותה אנו מסוגלים לעלות למעלה. ואולי עוד נזכה לראות את הטוב והרע מתאחדים.
כותבת המאמר, תמר אשל, הומאופטית
