להתמודד עם הפחד / תמר אשל

מי מאיתנו לא מרגיש פחד לפעמים? הפחד הוא חלק מהחיים – מקורו בתחושת חוסר הוודאות.

אנו חיים כאן ועכשיו, אנו לא יודעים מה יהיה, נדמה לנו שאנו יודעים מה היה. האמת היא כאן.

הפחד הוא תחושה בלתי ראציונלית- אין לו שום קשר עם האינטלקט, עם השכל. הוא מגיע ממקומות עמוקים מאוד שמקורם, לעיתים ידועים ולעיתים לא.

כאשר אדם סבל מרעב בתקופת מלחמה- אנו מבינים שמשם מקור הפחד שלו שלא יהיה לו מה לאכול.
כאשר ילד קטן שמע אזעקות בקטנותו, נבין את מקור הפחד שלו מרעש לכשיגדל.
כשילד חווה מוות של כלבו נבין שיפחד שאותו הדבר יקרה גם לכלבו החדש.

אנו מפחדים ממה שלמדנו שעלול לסכן אותנו ואת הישרדותנו בעולם.

ישנם המון סוגים ודרגות של פחד:

ישנה דאגה- כאשר אדם דואג הוא קצת דרוך אך יכול להמשיך בשגרת יומו. אם דואגת לבנה שמשרת בצבא, אדם דואג לפרנסתו, ילד דואג לחברו החולה וכו´…

אנו דואגים למה שחשוב לנו.

הפחד הוא דרגה גבוהה יותר מהדאגה. הפחד הוא ממשהו ספציפי. משקיעים מפחדים שהבורסה תיפול, אשה מפחדת שבנה ייכשל בלימודיו, ילד מפחד שהוריו יעלמו לו וכו´ וכו´. המשותף לכל הפחדים הוא חוסר הוודאות שיש לאדם בקשר לעצמו, לעתידו, לעתיד הקרובים לו. יש מי שמפחד על רכושו- הוא תופס את הרכוש כחלק ממנו ולכן מייחס לו ערך.

הפחד קשור לזכות הקיום שלנו בעולם- כל הפחדים בסופו של דבר מגיעים לכך שבמידה ויתרחש מושא הפחד- האדם מאבד את זכות קיומו או משמעות קיומו בעולם מבחינתו.

משקיע שמפחד מנפילת הבורסה- מבחינתו משמעות הקיום שלו תלויה בפרנסה שלו.
האשה שמפחדת מכישלון בנה – הכישלון שלו הוא הכישלון שלה – אם היא נכשלת אין משמעות לקיומה…
ילד שמפחד מהעלמות הוריו- הוא מרגיש שכל קיומו תלוי בהם, ללא הוריו מבחינתו אין לו יכולת הישרדות.
אצל ילדים רואים יותר בבירור את הקשר בין הפחד לזכות הקיום. ילדים פוחדים בד"כ מגורמים שעלולים לסכן את חייהם במיידיות- מפחדים למשל מחיות טרף, ממפלצות, מרוע והרג וכדומה.
אצל מבוגרים הפחדים הקיומיים לעיתים מתלבשים בתלבושות של בורסה, מקור פרנסה ופחד מכישלון.

לכן, בשל אופיו הקיומי של הפחד, התגובה של האדם היא תגובה הישרדותית – מלחמה או בריחה…

זאת היא דרך ההתמודדות של האדם. כוח החיות (מלשון "חי") פועל עפ"י יכולתו במצב הנתון.
במקרים מסוימים מלחמה היא הדרך הננקטת ובמקרים אחרים בריחה.
אלו מקרים בהם האדם מסוגל עדיין להתמודד עם הפחד. אמנם התמודדות שיש לה מחיר, אך עדיין אותו אדם יכול להמשיך פחות או יותר לתפקד.

ואולם, לעיתים הפחד משתלט על האדם ומפריע לתפקודו היומיומי, כאן כבר אותו אדם מגיע לשיתוק וחוסר יכולת פעולה והתמודדות מול הפחד. חסרים לו הכלים הרוחניים הפנימיים להתמודדות.

מצב מתקדם של פחד היא החרדה. החרדה, בניגוד לפחד, לא מופנית למשהו ספציפי, זו תחושה פחות מוגדרת מהפחד. האדם לא יכול להצביע בדיוק ממה חרד אך הוא איננו מסוגל לתפקד במצב הזה.

"יראה" היא ביטוי לתחושת פחד פיזיולוגית (ממקום בריא) – בה האדם מרגיש חרדת כבוד או הערצה." יראת שמיים " מתייחסת לתחושת הכבוד לבורא וההנמכה העצמית ביחס אליו.

כאשר אדם מגיע להומאופט ומספר לו על פחד שמשתלט עליו- שמפריע לו בתפקוד היומיומי – ההומאופט ינסה למצוא את השורש הרוחני שלו. הוא יבדוק:

1- מתי התחיל לפחד? האם השורש נמצא בחייו או שזהו פחד שמלווה את משפחתו מדורות? ככל שהפחד טמון בשורשים עמוקים יותר כך הטיפול ההומאופטי יכוון עמוק יותר.

2 – כיצד הפחד משרת את אותו אדם? אם למשל מדובר באדם שמפחד מנפילת הבורסה – הפחד הזה גורם לו להשקיע בצורה שקולה יותר ולא "להמר על כל הקופה". בהבנה מעמיקה יותר, הפחד מהנפילה גורם לאדם לזכור כל הזמן שלא הוא שולט בענייניו (למרות שהוא זה שקונה ומוכר מניות) אלא שישנם דברים שמעבר לשליטתו. ידיעה זו ממתנת לאדם את הגאווה.

כל פחד משרת את האדם גם בחיצוניות (כמו בדוגמא) וגם בפנימיות.

אדם שמפחד להיות חולה- הפחד גורם לו להעריך את הבריאות. אדם שמפחד לאבד את הקרוב לו- הפחד גורם לו להתקרב לאותו אדם. ייתכן שללא הפחד היחסים שלהם היו מתקררים…

3 – ממה בדיוק האדם מפחד? מתוך סוג הפחד ההומאופט יכול להבין היכן הדגש באהבה הפנימית של אותו אדם. יש מי שמפחד רק על עצמו- שלא יחלה/ימות/יאבד את כספו- אצל אותו אדם האהבה מופנית פנימה. יש בקיצוניות ההפוכה את מי שמפחד על האחרים, על הסביבה, על בעלי-חיים- אצלו האהבה מופנית החוצה.

ישנם פחדים שברמה מסוימת הם משותפים לרוב האנשים. רוב האימהות שבניהן משרתים ביחידה קרבית דואגות ואף מפחדות על ילדיהם. רוב האנשים דואגים לפרנסה, לבריאות, למשפחה. ככל שהפחד משתלט יותר על האדם ומונע ממנו תפקוד – סימן שמצביע על קלקול פנימי- על חוסר יכולת של האדם להגיב לפחד- להתמודד איתו.

את ההומאופט מעניינים הפחדים המיוחדים של המטופל שלפניו, לא אלה ששותפים לכולם. לעתים עוצמת הפחד מקנה לו את הייחודיות.

כאשר ידוע להומאופט ה"טריגר" שהצית את הפחד, למשל כמו בדוגמאות שלעיל: הרעב (במלחמה), הבהלה (מאזעקות) או הצער (במות הכלב) – הוא יילקח בחשבון בפתרון המקרה. ההומאופט יבין שהאדם לא מצליח לתת תשובה הפוכה- להתמודד- עם אותו המצב שהצית את הפחד.

הטיפול ההומאופטי שהאדם מקבל מכוון לשורש הרוחני של הפחד – לסיבה שבשלה הפחד הופיע מלכתחילה.
על מנת לתקן את השורש יש לחזור למקום שממנו הוא יצא.
לכן, בתהליך של טיפול הומאופטי רואים שהאדם "חוזר אחורנית" – הסרט של החיים שלו חוזר לנקודות שבהן לא הצליח להתמודד. בדוגמא הראשונה האדם ירגיש שוב פעם את הרעב הגדול (גם אם המקרר מפוצץ), הילד שוב ייבהל מאזעקות גם אם הן לא נשמעות, והשלישי יחווה שוב את הצער שהרגיש בעבר. ההבדל הוא שעתה יהיו להם הכלים להתמודד עם אותן התחושות. לאחר שהגיבו והתמודדו איתן – אין להן יותר תפקיד אצל אותו אדם והן ייעלמו.

היות שכאמור, הפחד איננו ראציונלי אלא מגיע ממקום פנימי רוחני – לא ניתן "להעלים" אותו ע"י המחשבה. הוא תמיד ימשיך לצוץ. רק כאשר מטפלים בשורש הרוחני של הפחד הוא ייעלם. באמצעות ההומאופטיה ניתן להגיע לרבדים הפנימיים של האדם שמעבר לשכל ולהכרה שלו ולטפל בסיבות שבשלן הפחד הגיע.

באופן כללי, ההכרה בכך שלמרות חוסר הוודאות שלנו, העולם פועל בסדר מסוים, ההכרה בכך שכל ירידה מקדימה עלייה, ההכרה בכך שלמרות שאנו לא מנהלים לגמרי את חיינו יש להם תכלית ויש מה שגורם לדברים ולמאורעות להתקיים לטובתנו – ההכרה הזו יש בה בכדי להביא לאדם שקט, אופטימיות, אמונה שהופכת את הפחד ליראה…

כותבת המאמר: תמר אשל, הומיאופטית