הוויתור – חולשה או כוח? / ציפי רמר
הגיגים הומיאופתים ערב ראש השנה תשע"ז
בימים אלה של סליחות, לקראת ראש השנה, חשבתי על הויתור. על המלה ומשמעותה.
יושב לו משא של שנים על הכתפיים , וניתן כל כך בקלות ( האמנם??) לוותר על חלק ממנו. וכל מה שנדרש זה לוותר על מה שמיותר . מעניין שהשרש י.ת.ר. מופיע בשתי המלים.
וכשזה קורה, מין נינוחות מוזרה מתפשטת לה בגוף, כי הגיעה עת לשחרר, לוותר על משהו שלא אמור להיות שם אבל משום מה הוא כן. לכל אחד/אחת יש את הסיבות שלו/ה למה זה יושב לו/ה ומעיק על הגב או הכתפיים או בכל מקום אחר בגוף. כי הגוף אינו משקר. וכל משא רוחני ניכר בו בפרט עם השנים.
לוותר באמת זה לסלוח באמת, בעיקר לעצמך על מה שלא עשית ועל מה שכן עשית, לסלוח פרושו לקבל ולאהוב. אם ויתרת האם זו חולשה? או זה חוזק? ומה איכפת מה מישהו חושב עליך. כי כשאתה בשלום עם עצמך, אתה יכול להיות בשלום עם כל העולם., ועם כל מה שהוא מזמן לך. וכשאתה בשלום עם עצמך, אתה יכול גם לוותר ולסלוח לאחר.
בספר "נערה מברלין" מאת ג'ייק ווֹליס סימונס נתקלתי לאחרונה בדילמה הזו: …" אבא היה אומר לה להיות חזקה. אבל איך? …..האם יתכן שנוקשותה זו איננה בסופו של דבר סימן לחוזק, אלא רק עדות נוספת לחולשתה? ואולי חוזק אמיתי פירושו דווקא להסיר הגנות, להתמודד עם סיכונים, להשלים איתם?…"
לוותר – לשחרר – להרפות. ביוגה ההרפיה נחשבת לאחת התנוחות הקשות ביותר. שאוואסאנה – היא נקראת , שאווא פירושו גוויה. לשכב בשקט ללא תנועה בגוף כמו גוויה, להשקיט את המיינד (השכל והמחשבה) ולהיות במצב של מודעות מלאה. כך לומדים להרפות. הרפייה מודַעַת מרעננת ונותנת כוחות חיים, הן לגוף והן למיינד. אך מסתבר שקשה יותר לשמור על שקט של המיינד מאשר על גוף שקט. לכן התנוחה היא לכאורה קלה (לגוף) אך אחת הקשות לביצוע ( לשמור על שקט במיינד).
הומיאופתיה, בדרכה העמוקה אך העדינה משילה כמו נשל הנחש את שכבות הנטל מעלינו, הרוחניות הנפשיות והגופניות. מביאה אותנו למקום חדש, חשוף ורגיש שהוא התחלה ונקודת זינוק טובה לצמיחה והתחדשות. מביאה אותנו לוותר על אחת האבנים בתרמיל המלא על גבנו ( כעס, גאווה,פחד או חרדה…) ועל ידי כך הדרך נראית פחות ארוכה, ואפשר כבר ליהנות מהנוף. סביר מאד שהדרך עכשיו אינה מוכרת , שהרי האבן שהייתה שם מנעה מאיתנו להגיע אליה. אך המקום שהתפנה משך אליו את התקווה והאופטימיות שאינן שוקלות כלל וגם נותנות כוח להמשיך בדרך החדשה, להיחשף לסיכונים האפשריים , ולהיות במקום של החוזק והחוסן כדי להתמודד עם הלא מוכר ואולי מסוכן.
הומיאופתיה מהיותה מטפלת בבעיה האמיתית ולא בהעלמת הסמפטום , מטפלת בייבוש הבּיצָה ולא בהשמדת היתושים, מאפשרת לגוף לוותר על הטחורים וכאב הראש, על הפטריות ברגליים ובין הציפורניים ועל נשירת השיער או השעורה שבעיניים. איך היא עושה את זה – זה הפלא הגדול. שלושה כדורים קטנטנים ומתוקים (תרתי משמע) שמתגלגלים להם ונמסים אט אט מתחת ללשון ומאפשרים באופן מוזר לשחרר קשרים מיותרים בנבכי הנפש והנשמה. וכשהפלונטר נפתח- הבריאות נחשפת. ומסתבר שהייתה שם תמיד ומשום מה הייתה מוסתרת, מעין אמת חבויה.
ככל שנעמיק אפוא בהבנה ויישום ההומיאופתיה בחיינו, כך נוכל לוותר ולסלוח ביתר קלות, להיפטר מאבנים ומכשולים מיותרים. ממקום של חוסן ( ומערכת חיסון מחוזקת) שהולך וניבנה ומתגבר עם השנים .
ואז בחודש הסליחות שלפני ראש השנה יתאפשרו הוויתור והסליחה מהמקום הנקי המרכזי המאוזן והשקט שיתירו קשרים ויפנו מקום לשנה חדשה ולהתחלה חדשה, לדרך מאתגרת ולאופטימיות מתגברת.
שנה טובה ומתוקה
