יופייה אינו ידוע… / ציפי רמר

מה יש בהומאופתיה שהוא כל כך מפחיד? זה כמו שנשאל מה יש באהבה שהוא כל כך מפחיד?

האם זו המלה הלא מובנת, או פעולתה הבלתי מוסברת? או אולי כי למדע אין כלים למדוד אותה?

זוכרת את עצמי בפעם הראשונה שנפגשתי עם המלה הזו הרגשתי פחד. ממשהו לא ידוע ולא מוכר.

במשך שנים הרגשתי כך. עד שהייתי בשלה לעמוד מולה ולהתוודע אל קיסמה ואל יופיה הנסתר

(המלה יפה מסתתרת בתוכה). ומאז נשביתי והיא הפכה לחלק ממני ומחיי.

ההומיאופתיה אכן מפחידה את רוב האנשים, ולכן כבר מעל 200 שנה שהיא קיימת לא מפסיקים להילחם בה, מנסים למגר אתה , להעלים אותה, כותבים ספרים ועושים מחקרים השוללים אותה. 

לאחרונה החלה ועדת המסחר הפדרלית (FTC) בארה"ב לדרוש מיצרני מרקחות הומיאופתיות להציג סימוכין מדעיים רלוונטיים לתועלות הנטענות, בדומה לתרופות מרשם ובאם אין כאלו – לציין זאת באופן מפורש . וכך אחת לכמה שנים או חודשים מתעוררים הלוחמים נגדה והיא לומדת להרכין ראש עד יעבור זעם וממשיכה בדרכה בדרך האמת, ללא זיקוקים וזרקורים ופנסים ונצנוצים.

יופיה הנסתר- מתגלה ויוצא לאור לאחר שהפחד הכאב והסבל מוזזים- כמו וילון שמוסט ועד היום לא איפשר  לראות נכונה את העולם. 

החזרה לבריאות ולאיזון תודות להומיאופתיה היא המאפשרת לראות את היופי באהבה, ול"קנות" זמן – אותה מתנה מופלאה אך מוגבלת הנמצאת בתווך בין האהבה – שהיא תמצית החיים והיצירה- לבין המוות  שהוא הרס היצירה. האיזון והבריאות  מאפשרים לכל מי שהתנסה בהם לחיות את חייו טוב יותר , ולמצות אותם במסגרת מגבלות הזמן. המשמעות איפה של היופי הנסתר ( Collateral beauty- אחד הסרטים שהשפיעו עלי לאחרונה) היא היכולת  להתעלות ולראות מֵעֵבֶר, מֵעֵבֶר לכאב, מעבר לחושים  מעבר לגשמי,  את האהבה לא רק במובן הרומנטי אלא אהבה כרעיון, אהבה לכל היש בעולמנו החל מהטבע , המחזוריות וההרמוניה שבו  ויופיו המושלם וגם ההרס והסכנות שבו , ועד לאהבת האדם על מורכבותו וחולשותיו. והשיא הוא באהבת גבר לאשה ואהבת הורים את ילדיהם.  המקום הזה שבו אתה נפתח לעולם ומרחיב את ליבך לכל יציר חיים  הוא העיקר.

– " עמרי: איפה זה העיקר?

– זה איפה שאין גינונים ואין מוסכמות

– וזה משהו שיכול לדעת רק בן אדם שנותן דין וחשבון לעצמו כשהוא לבד. ובדרך כלל זה איפה שכואב, בכל מקרה לא איפה שיש גאווה או נחמה"

 מתוך " בעולם לא מתוקן- מיה סביר"

הומיאופתיה לכן היא יותר משיטה טיפולית המחזירה ומשקמת  את הבריאות. היא תפיסת עולם שונה ממה שהורגלנו בו והתחנכנו עליו, לפחות רובנו. היא  תפיסה רוחנית שונה.

 אם בתפיסה הקונבנציונאלית ( האלופטית) הכמות היא המובילה-יותר מהר, יותר חזק , יותר כואב יותר כדורים, יותר כסף יותר מעמד. 

אז בתפיסה ההומיאופתית האיכות  היא המובילה ככל שהכמות קטנה, ככל שהדילול גבוה יותר כך ההשפעה יותר עמוקה ונוגעת ברבדים רוחניים.

התפיסה הזו מדברת על איכויות פנימיות רוחניות, ערכים, אמנות ומוסיקה, ידע ולימודים כדבר מהותי.

זוהי תפיסה שמאפיינת ארצות מזרח כמו הודו למשל, שבה נולדו רבות מדתות מזרח אסיה – הינדואיזם, בודהיזם, סיקהיזם וכד'. לכן אינה מפליאה העובדה  שבהודו מעל % 50 מהאוכלוסייה מטופלים בהומיאופתיה. ואיך רואים את התפיסה הזו בהודו? כשמסתכלים איך דורגו הכַּתות: במקום הראשון נמצאים הבראהמינים אנשי הרוח שההשכלה היא נר לרגליהם , והחברה רואה בהם אנשים קדושים ומאדירה את כוחם. הם היחידים המורשים לנהל  את כל טקסי  הדת למיניהם.

רק אחר כך במקום 2 ושלישי נמצאים אנשי הצבא והשלטון  והסוחרים ועובדי האדמה שהכסף הוא המדד אצלם להצלחה.

כדי להבין הומיאופתיה  נדרשת ראיה פנימית ושינוי דרך המחשבה . וההפך- כדי לפתח ראייה פנימית ולהגיע לשינוי מחשבה  נדרשת הומיאופתיה.( הומיאופתיה אמנם היא כלי חשוב , אך ניתן להגיע להתפתחות הנ"ל גם באמצעים נוספים).

במקום להתמקד בראיה חיצונית של דברים הגלויים לעין ראוי לפתח ראיה פנימית הקשורה לדברים הנסתרים מן העין.  העין הפנימית רואה את עולם הרוח. בעיני רוחנו אנו רואים את חוסר הבטחון של האיש הצועק בטחון, את האיטיות הפנימית של האדם שתמיד ממהר, את הרגישות של האיש האגרסיבי והבוטה וכד'

הראיה החיצונית מוגבלת בזמן ובמקום, הראיה הפנימית מהיותה רוחנית היא מעבר לזמן ולמקום.

וכך גם היופי הנסתר.  וכך אף ההומיאופתיה. היא נמצאת מעבר למכשולים ולטרדות היום יום. מעבר ל"טייס האוטומטי" . במקום נקי יותר ומאוזן.

ככל שנעמיק בטיפולים הומיאופתיים כך תשתכלל יכולת הראייה הפנימית ונוכל להגיע אל העיקר ביתר קלות, ולהבין את המשמעויות של היופי הנסתר.

כתבה: ציפי רמר