השקפת העולם ההומאופטית / תמר אשל
הומאופטיה כהשקפת עולם
ההומאופתיה הינה לא רק שיטת טיפול אלא השקפת עולם בעלת פילוסופיה עשירה שמעניקה לעוסקים בה יכולת התבוננות אובייקטיבית וניתוח מעמיק של המקרים העומדים לפניהם.
ההומאופטיה- ראייה הוליסטית- כיצד התגלגלנו לרוחניות…
ההומאופטיה רואה את האדם ואת העולם בכלל באופן הוליסטי כיחידה אחת מאוחדת המורכבת מחלק רוחני בלתי נגלה וחלק גשמי – נגלה . כיום המילה "רוחניות" והעיסוק ברוחניות הינו מאוד פופולרי וזאת לא בכדי.
אם נסקור את ההיסטוריה של הפילוסופיה המערבית (שמבטאת את הלך הרוח הכללי בחברה) "על קצה המזלג" נראה כי היו לאורך השנים תנודות ומעברים מראיית העולם הרוחני כמועדף (כמו בתורת האידאות של אפלטון) ועד להתעלמות מוחלטת מהרוח, מתן משקל יתר לחומר ודיעה שהכל מתחיל ממנו (אריסטו, רפואה מודרנית)
היו גם מי שראו את החלק הרוחני והגשמי באדם כיחידה אחת שיש לדאוג לכל צדדיה (הרמב"ם).
בעולמנו כיום ניכרת לרוב הפרדה בין העוסקים ב"רוחניות" ומצטיירים כ"מעופפים" ו"מנותקים" לבין העוסקים ב"גשמיות" ומצטיירים כ"חומרניים" ו"רדודים".
ההומאופטיה איננה מפרידה בין רוח לחומר אלא רואה אותם כאמור כמהות אחת. יש שמיים וישנה ארץ. החיים נמצאים בין שני הקצוות.
הקשר בין רוחני לגשמי עפ"י ההומאופטיה
עפ"י ההשקפה ההומאופטית הדברים מתחילים תמיד בעולם הרוחני- עולם הסיבות- ונגמרים ומראים את עצמם בעולם הגשמי- עולם התוצאות, אלא שישנה זרימה מתמדת בין שני העולמות. ההומאופטיה איננה רואה עולם אחד כ"מועדף" או "טוב יותר". הרוח פועלת על החומר אך הם אינם דברים נפרדים אלא אחדות אחת. הנשמה לא יכולה לחיות בעולם הזה בלי גוף וכמובן שהגוף לא חי ללא הנשמה.
האדם הוא ישות הכוללת נשמה וגוף מאוחדים וכך גם כל צמח, מינרל או בע"ח. בכל מהות הקיימת בטבע טבועה האנרגיה הרוחנית שלה והיא מופיעה ונגלית לעיננו ולחושנו האחרים בצורתה הגשמית.
אנו רואים את צבע השושנה, מריחים את ניחוחה ומרגישים את מגעה. אנו איננו יכולים לראות/לגעת/להריח את נשמתה. ואולם, הרגש הפנימי שלנו מרגיש את המהות האנרגטית של השושנה . יש מי שיתחבר וירצה אותה (ויקנה שושנים לביתו), יש מי שיסלוד ממנה (יתרחק מקרבתה) ויש מי שיהיה אדיש כלפיה (הימצאותה או היעדרותה הם הינו הך מבחינתו). כל אחד לפי מהותו הפנימית. כך עם כל מהות הקיימת בעולם, ובין היתר, בני אדם. ישנם אנשים מסוימים שאנו רוצים בקרבתם ולא תמיד מסוגלים להסביר למה, ישנם כאלה שלא נוכל לסבול את נוכחותם וישנם כאלה שלא נרגיש בהם.
המהויות אותם אנו רוצים/סולדים מהם- להם יש לנו רגישות – אליהם אנו קרובים. הם משדרים לנו בתדר שאנו קולטים. זהו תדר אנרגטי שלא ניתן למדוד במכשירים ולא ניתן לתפוש אותו במעבדה.
לכל מהות בטבע מידע רוחני אותנטי השייך רק לה. בשושנה טבוע מידע אנרגטי מסויים. בנרקיס טבוע מידע אנרגטי אחר ובכלנית מידע המיוחד רק לה.
עפ"י ההומאופטיה, אדם שיצא מנקודת הבריאות איבד מידע אנרגטי מסוים (על הסיבה והדרך לאיבוד המידע ניתן לקרוא במאמר על כוח החיות של האדם). כל עבודת ההומאופט היא להתאים לאדם שבא לטיפולו את המידע האנרגטי לו הוא זקוק.
כיצד ממצים אנרגיה מתוך חומר?
חוק בסיסי בפיסיקה אומר כי קיים יחס הפוך בין מסה לאנרגיה. ככל שישנה יותר מסה כך ישנה פחות אנרגיה ולהיפך- פחות מסה = יותר אנרגיה. (על בסיס חוק זה יוצרה פצצת האטום)
סמואל האנמאן , האדם אשר גילה את חוקי ההומאופטיה, גילה שניתן להגיע לרבדים העמוקים ביותר של המהויות הקיימות בטבע ע"י דילול והבזקה (הכאה) של החומר הבסיסי עד שמגיע לדרגה של אין חומר, אין מסה ויש יותר אנרגיה. כלומר, מבחינה טכנית, כאשר לוקחים חומר, כותשים אותו ולאחר מכן מדללים אותו בדרך המיוחדת והמדויקת שהאנמאן התווה ניתן למצות מתוכו את החלק האנרגטי שלו. המידע האנרגטי נשמר ומתעמק ככל שהחומר הגשמי פוחת בזמן התהליך. ככל שמגיעים לרמה האנרגטית והעדינה יותר של המהות הספציפית כך השפעתה על האדם תהיה ברמה האנרגטית הפנימית שלו.
מדוע להשתמש באנרגיה הרוחנית, בפוטנץ, ולא בחומר עצמו?
עפ"י השקפת ההומאופטיה כל יציאה מאיזון של האדם ולמעשה כל מה שנתפש כחולי התחיל בחלק הרוחני, ברמה האנרגטית שלו וזרם לחלק הגשמי. על מנת להגיע לשורש ולסיבות של החולי, של היציאה מאיזון, האדם מקבל בטיפול ההומאופטי את המידע האנרגטי הרוחני שהוא צריך. נתינת החומר שממנו מוצתה האנרגיה לא תועיל משום שתפעל רק על התוצאות הפיזיות ולא תגיע לסיבות של החולי שהן עמוקות יותר. ניתן לדמות זאת לעשב שוטה שגוזרים אותו ולאחר מכן הוא צומח שוב. רק עקירתו מהשורש תביא לתוצאה הרצויה. לפיכך, רק טיפול בעזרת מידע אנרגטי יכול להגיע לסיבות החולי שהן ברמה הפנימית האנרגטית אף הן.
תמר אשל, הומאופטית
