האש – השריפה – ואנחנו / תמר אשל

האם יש קשר בין התופעות המתרחשות בטבע לבריאותו של האדם?

לכאורה, נראה שאין קשר. הטבע כמנהגו נוהג והאדם בעולמו שלו. אם נשאל מדענים הם יאמרו שלא ניתן להוכיח באופן מדעי קשר כזה ואם לא ניתן להוכיח אז הוא לא קיים.

המדע במהותו מייחס משמעות רק למידע שניתן לקלוט בחמשת החושים של האדם. מדע = מד- עין, כלומר מה שניתן לראות בעיניים. ההישגים והתרומות שאנו מקבלים באמצעות המדע – כבודם במקומו מונח. אלא שהמדע מתעלם מכל מה שנמצא מעבר ליכולת ההשגה של החושים.

אם ניקח לדוגמא את מדע הרפואה, מדע זה מתייחס רק למהות הפיזית, הגשמית של האדם ומתעלם מהמהות הרוחנית. הישגי הרפואה והתקדמותה בחקר הגוף והגופים המרכיבים אותו או נמצאים אצלו אינם מוטלים בספק. ואולם, בעידן של היום כל אדם בר דעת מבין שמהותו הרוחנית של האדם , יש לה משקל מכריע בבריאותו. בפשטות ניתן לומר שככל שאדם שמח יותר, בפנימיות ובחיצוניות, הוא בריא יותר ולהיפך…

לפי ההומאופטיה קיים עולם רוחני בלתי נראה לעיניים או לחושים. לכל אחד מאיתנו יש חלק בעולם הזה- הנשמה שלנו. הנשמה שלנו איננה נראית אך היא, לפי ההומאופטיה, המהות הרוחנית שמחייה את הגוף הגשמי. כל קלקול שנראה לחושים בעולם הגשמי השורש שלו נעוץ בעולם הרוחני.

ההומאופטיה פועלת במימד הרוחני ולא הגשמי, אך כאשר נוצר סדר פנימי הוא מתבטא גם בחיצוניות.

האדם, לפי ההומאופטיה, הוא חלק מהעולם שסביבו ויש יחסי גומלין ביננו לבין כל הסובב אותנו. ישנם ארבעה יסודות בייקום – אש, אויר, מים, אדמה. אלו הם היסודות שמהם נברא העולם ואלו הם היסודות שנמצאים גם בנו.

האש- היא היסוד שנותן כיוון, מיקוד, חום. האהבה של האדם היא האש שלו ברמה הרוחנית המתוקנת. האהבה העצמית (אגו) או השנאה היא הקלקול של האש אצלנו.

ברמה הגשמית הלב מייצג את האש בגוף. הוא מתכווץ ומזרים דם לכל הגוף- הדם כולל בתוכו סוכר וחמצן- הוא זה שמזין ומחייה את התאים ברמה הפיזית. לא סתם משייכים את הלב לאהבה… הלב כל הזמן נותן ונותן. אהבה היא בפשוטה נתינה ללא כוונת רווח (כמו עמותה).

האש זה הכוח שמחמם ומרחיב. הכוח הההפוך והמשלים לו זה האויר, האויר מקרר ומכווץ.

בטבע השמש מייצגת את כוח האש. האש- יום והאויר-לילה. ההכרה והמודעות של האדם זה האש, התת הכרה, מה שמעבר למודע, זה האויר.

נקודת השיא של האש מבחינת הזמן היא שעה 12:00 בצהריים. נקודת השיא של האויר 24:00 בלילה.

אם האהבה וכל יתר הרגשות של האדם שייכים לכוח האש, האינטלקט-השכל, שייך לכוח האויר.(המוח ומערכת העצבים).

האויר תפקידו לשרת את האש. האש לא יכולה לבעור ללא אויר. החמצן נותן אפשרות בעירה. השכל במצב מתוקן משרת את האהבה. באמצעות השכל אנו יכולים לממש את האהבות שלנו – לתת להן ביטוי.

המים- תכונתם היא הלחות והמוליכות. הם מסוגלים ליצור תקשורת, לחבר. אצל האדם הכוח של המים הוא זה המאפשר תקשורת בין האדם לזולתו. המים מקבלים את צורת הכלי שנמצאים בו, אין להם צורה משל עצמם. אצל האדם הכוח של המים מאפשר גמישות, זרימה, יכולת לקבל דעות של אחרים, דיבור שוטף וברור. בגוף איכות המים מיוצגת ע"י מערכת השתן והכליות.

האדמה- תכונתה היא היובש. היא הפוכה למים ומשלימה אותם. הכוח של האדמה נותן יציבות ועקביות לאדם.

אם מתבוננים בטבע, כאשר ישנו איזון בין ארבעת היסודות, כל עונה תגיע בעיתה. האביב יהיה חם ולח (אש ומים), הקיץ יהיה חם ויבש (אש ואדמה), הסתיו יהיה קר ויבש (אויר ואדמה) והחורף יהיה קר ורטוב (אויר ומים).

השמש מאדה את הים (אש את המים), המים מצטברים בעננים. הברק (כוח האש שבאויר) שובר את המתח שבין הארץ והשמים והגשם יורד ומשקה את האדמה.

כאשר ישנה יציאה מאיזון נוצר עירוב תחומים.

כאשר האש מתגברת יעלה החום הכללי ותהיינה שריפות.

כאשר האויר מתגבר ירדו הטמפרטורות ותהיינה קרות או רוחות עזות.

כאשר המים מתגברים נוצרים שטפונות.

כאשר האדמה מתגברת נוצר יובש ובצורת.

אצל האדם התגברות האש יתר על המידה מביאה גאווה וכעס, דלקות (שריפות) בגוף ועוד.

התגברות האויר יתר על המידה עשויה להביא דמיונות ופחדים, חוסר רציונליות, תופעות במערכת הנשימה.

התגברות המים יתר על המידה עשויה להביא לבלבול, חוסר יציבות והתמדה, תחושת חוסר זהות, קושי בתקשורת. בגוף בעיות במערכת השתן.

התגברות האדמה עשויה להביא לקיבעון, עקשנות, מרובעות, תחושת תקיעות. בגוף זה ישתקף במערכת העיכול.

למרות עירוב התחומים מעבר לנורמלי הטבע שואף בכל זאת לאיזון. לכן, אחרי התגברות של יסוד אחד תבוא הרבה פעמים התגברות של היסוד ההפוך.

ראינו זאת בשריפה האחרונה. בזמן השריפה התגברו בעיקר יסודות האש והאדמה. היובש הקיצוני אפשר לאש להתלקח בקלות. גם האויר (הרוחות) היה שותף בליבוי האש.

לאחר שהסתיימה השריפה בא כוח גדול של מים ושטפונות…

לפי ההומאופטיה אדם בריא שכל היסודות אצלו מאוזנים יוכל לתת תשובה הפוכה (להגיב) לכל שינוי בעולם החיצוני. כשקר בחוץ הוא יחמם את עצמו, כשחם- יקרר את עצמו, כשיבש בחוץ תהיה לו לחות פנימית שתפצה על היובש, כשרטוב- יהיה לו בפנים את כוח האדמה להשאר יבש. במצב כזה, אידיאלי, כל השינויים החיצוניים כלל לא יורגשו ע"י האדם.

במצב פחות אידיאלי האדם לא כל כך יצליח להגיב בתשובה הפוכה "אוטומטית" ואז ייתכן שנראה אצלו סימפטומים שמביעים את הרצון להגיב.

כאשר מתגבר הכוח של האש בעולם והאש של האדם בתוכו מקולקלת, – האש תתגבר גם אצלו. ניתן יהיה להבחין בכעס, חום וכו' שיהיו קיצוניים יותר "בתקופת האש". ואולם, גם כאן כוח החיות ינסה לאזן ולאחר הכעס תבוא החרטה והביטול העצמי (היפך הגאווה). אם חום הגוף יעלה בתחילה- בהמשך תגיע תחושת קור וצמרמורות.

אחרי השריפה בכרמל היה גל של תחלואה – אצל כל מי שלא הצליח לתת לה את התשובה ההפוכה. השריפה ברכבת מייצגת גם היא את התגברות האש- את אותו הכוח. מעניין לציין ששני האירועים הללו החלו להתרחש בשעות לפני הצהריים- השעות שבהן כוח האש בשיאו.

ההומאופטיה תמיד מחפשת את הקשר בין הדברים. הקשר בין החלק הרוחני לגופני אצל האדם, הקשר בין האירועים שבחיי האדם למצב הבריאות שלו והקשר בין האירועים החיצוניים לאדם עצמו. אין מקריות לפי הראייה ההומאופטית. כל מה ש"קורה" קורה מסיבה מסויימת. ולכל "מקרה" יש תפקיד.

אם כך, ראינו שאש החיצונית של העולם היא בלתי נפרדת מהאש הפנימית של האדם.

כאשר לאדם בפנימיות חסר המידע של האש הוא לא יכול להגיב לה ומופיעים סימפטומים. לעיתים חוסר יכולת התגובה יביא למצב אקוטי קצר והתגברות עד לחשיפה הנוספת לכוח האש. לעיתים, המצב האקוטי לא יסתיים מאליו ויהפוך לכרוני.

בשני המקרים טיפול הומאופטי יכול לסייע.

הטיפול ההומאופטי נותן לאדם את המידע הרוחני שחסר לו. הוא מביא לאיזון פנימי ובכך יכולת התגובה משתפרת. במצב אקוטי הטיפול ההומאופטי יקצר את תהליך התגובה. בטיפול כרוני, עקב קבלת המידע תיעלם הרגישות שהובילה למקרים אקוטיים חוזרים.

ונשאלת השאלה: מה קודם למה: האם אנו נהיים חולים בגלל השריפה או שמא בגלל שאנו חולים השריפה מתרחשת?

כותבת המאמר: תמר אשל, הומאופטית