ימי אלול וראש השנה / אליאב אלקיים

ספר התודעה כותב: הימים הללו הם ימי רצון מימי קדם. כשחטאו ישראל בעגל ונשתברו הלוחות עלה משה אל ההר וביקש סליחה ורחמים על החטא. הוא עלה בראש חודש אלול ושהה שם 40 יום עד ה-10בתשרי שהוא יום הכיפורים, וב-10 בתשרי הוריד מן ההר את הלוחות השניות שניתנו ברצון ובשמחה, ונקבעו 40 ימים אלו לימי רצון לדורות. אחד הדברים העיקריים להם מסוגלים הימים הללו ומפורסמים בגינם לכלל ולפרט היא התשובה.

כתוב בשיר השירים "אני לדודי ודודי לי" וגם כתוב "דודי לי ואני לו". מה לכאורה ההבדל, הרי הכוונה זהה? מבאר הרב טאובר שזהו משל על הקב"ה ועם ישראל. "דודי לי ואני לו" נאמר על פסח, ששם היו ישראל משועבדים והיה צריך שיהיה קודם "דודי לי", שתהיה גאולה ואז "ואני לו" שהלכו אחריו ישראל במדבר. אבל "אני לדודי ודודי לי" זה ר"ת א-ל-ו-ל שאז אנחנו אלו שצריכים לבוא אליו, הקרבה מתחילה מאתנו.

מהי מעלת התשובה שכ"כ הרבה מדובר וכתוב עליה? הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ז כותב: "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה..התשובה מקרבת את הרחוקים: אמש היה זה שנאוי לפני המקום…והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד.. אמש היה זה מובדל מאלוקי ישראל, צועק ואינו נענה..והיום הוא מודבק בשכינה..צועק ונענה מיד וכו'. רבינו יונה כותב בשערי תשובה שהיא "מן הטובות אשר היטיב ה' עם ברואיו".

תשובה, כשמה, מראה על הכיוון בחיים שהוא לשוב. יש כאן הכרה מצד האדם בפגם, חסרון, מציאות שהיא לא מתוקנת והרצון התמידי מצדנו לתקן אותה, להשלים אותה. אין כאן משהו חדש, אלא מבט אל השורש, העיקר, בחינה של "דע מאין באת". כשאדם משתמש בכלי הזה, ההנהגה אתו שונה. אחרת איך אפשר להסביר את דברי הרמב"ם הנ"ל? איך בן רגע המעמד משתנה מקצה לקצה?

יום ראש השנה הוא יום דין לכל באי עולם. פעם בשנה אדם נותן "דין וחשבון", לא רק כי הוא מחויב, אלא כי יש צורך במהלך הנסיעה בשטף החיים גם לעצירה, לבחינה, להתבוננות. מה המרחק בין הפנימיות לחיצוניות? בין הרצון והמטרה להישגים? כל הימים מתאימים לכך, אבל החודש הזה במיוחד ניתן לנו על-מנת להתעסק בעבודה הזו ולהכין את עצמנו.

תשובה אינה הנהגה שכלית אלא חסד גמור של הקב"ה. יותר מזה: הגמרא בפסחים נד ע"ב אומרת שהתשובה נבראה לפני שנברא העולם. אומר הרב יעקב ישראל לוגאסי באחת משיחותיו שהסיבה היא שרצה הקב"ה שמצוות התשובה לא תהיה תלויה בשום מגבלה ולא תהיה תלויה בחוקי הבחירה שנוצרו לאחר שנברא האדם, שכן האדם נברא עם בחירה- לרצות בטוב או להיפך. וההנהגה איתו צריכה להיות מידה כנגד מידה. אולם לאחר שבחר בלא טוב- הרצון לשוב לא יהיה תלוי בבחירה, אלא יקבלנו האדם במתנה גם מבלי שיבחר בו ויתנוצץ בו רצון טבעי לקרבת ה'.

חודש אלול מגיע לפני תחילת וראש השנה החדשה וכהכנה לה. עיקרו ומהותו של יום ראש השנה, כאמור, הוא משפט. כתוב במדרש: "אני ה' אוהב משפט (ישעיה סא, ח'). נותן אני את המשפט שאוהבו אני יותר מכל, לבני שאוהבם אני יותר מכל". המשפט- מברר את האמת ומסננה מהשקר. והוא האהוב ביותר לפני הקב"ה. הרב דסלר ב"מכתב מאליהו" כותב שהקב"ה לא העלים מהאדם את האמת ואם ירצה באמת לדעת את האמת- ידע אותה. "וזוהי נקודת המצפון החבויה בלב האדם הזועקת מקרבו להיזהר מנטיות של שקר, והחפץ והרוצה באמת חש הוא בתחושה ברורה אם האמת מוליכתו או השקר מוליכו."

אין כוונת המשפט רק למדוד את מעשינו ולבחון עד כמה סטינו מהמטרה שלנו, מטרתו הגדולה יותר היא להביאנו אל התיקון השלם, שהוא למעשה לחיות את הייעוד שלנו. לכן בראש השנה נוהגים יום טוב ושמחה על אף שנשפטים ורואים מאלפי צדיקים בכל הדורות כמה מסרו נפשם על ענין זה של תיקון ושלמות מידותם ונשמתם ומנעו מעצמם הרבה טובות מהעולם כדי להשלים את עצמם ולו במשהו.

שאל ר' ישראל מסלנט זצ"ל: מדוע קבע הבורא שראש השנה יחול בתחילה ורק אח"כ יום הכיפורים שבו יש מחילה ונחתמים לחיים? היה ראוי שבתחילה יחול יום הכיפורים- יום הסליחה והמחילה ואז היינו מגיעים לראש השנה זכים וטהורים. ותירץ שיום הכיפורים אכן מכפר, אבל- רק עם התשובה, והתשובה דורשת את פתיחת הלב ומעיינות הרגש, והלב אינו נפתח בפתע פתאום, דרושה לכך הכנה רבה. רק לאחר הקדמת חודש הרחמים, ראש השנה ועשרת ימי תשובה, רק אז נהיה מוכנים לגדלותו ורוממותו של יום הכיפורים.

בברכת כתיבה וחתימה טובה.