מלחמת האור בחושך / אליאב אלקיים
במקום היחיד בתלמוד בו מוזכר עניין חנוכה שואלת הגמר' על מה קבעו את ימי החנוכה, לזכר איזה נס? והגמר' משיבה שהנס המפורסם הוא נס פך השמן. שואל ה"נתיבות שלום" מסלונים שאלה ידועה- לכאורה הנס שארע במלחמת בית חשמונאי שהיו מתי מעט מול היוונים שהיו מחנה רב כחול על שפת הים הוא נס הרבה יותר גדול ומוחשי, למה לא הוא הנס העיקרי?
מהות יון- ניתוק
תרבות יון שכבשה כמעט את כל העולם באמצע ימי בית שני ע"י המצביא אלכסנדר מוקדון (שהתחנך אצל אריסטו) שמה במרכז את האסתטיקה, היופי, העליונות האנושית מול הבריאה. היתה בה ההכרה שאין במציאות משהו שהוא שלמעלה ממנה או נסתר בתוכה, אלא רק מה שנראה ומוחש הוא הקיים. הכל טבע ואין השגחה כלל. תפיסה שכמובן עמדה בסתירה מוחלטת לרוח היהדות- התכחשות למציאות הבורא ורוחניות הדברים.
במדרש רבה מתוארות 4 גלויות שיעבור עם ישראל, שאחת מהם היא גלות יון, והכתוב קורא לגלות זו בשם "חושך". בכל גלות היו קשיים מיוחדים אבל גלות יון תוארה בשם "חושך". מדוע? ממשיך המדרש ואומר שהיו מצווים על היהודים לכתוב על קרן השור שאין להם חלק באלוהי ישראל.
היהודי, מסביר ה"נתיבות שלום" בהיותו מרגיש שייך לבורא העולם, שיש לו חלק בו וקרבה אליו זה מקור האור העיקרי שלו. מטרתה העיקרית של יון (כמובן ע"י גזרות שונות) היתה לנתק את הקשר הזה, וזה נקרא חושך. "תרבות" יון לא נגמרה בניצחון מרד החשמונאים, הפילוסופיה והשיטה של יון נטמעו כבר מאות בשנים בעולם המערבי והם קיימים כמעט בכל תחום עד ימינו אנו. בני אדם מורגלים להסתכלות על גשמיותם של הדברים ללא קשר לאיכותם ומהותם.
מבואר בכל מיני מקומות בחז"ל שהמנורה שהיתה דולקת במקדש היתה עדות על השראת השכינה בישראל- שזה אומר שהיה קשר בין בורא העולם לעם ישראל. כשהיוונים נכנסו אל ההיכל וחיללו אותו ואת השמנים, השכינה נסתלקה, וזו היתה מטרתם. כשהחשמונאים שבו וניצחו, מצאו כמות של שמן כשר בנס שתספיק ליום אחד ובעוד נס הספיקה ל-8 ימים אז חזרה השכינה לשרות כדי להראות את ההשגחה האלוקית.
לכן יוצא שנס פך השמן הוא עצמו ביטוי של הניצחון על מלכות יון כיון שההארה שהופסקה- חזרה (ר' דוד כהן- ימי חנוכה). הנס הזה הראה שמטרת היוונים לגרום לחושך- הכוונה ביטול המציאות הרוחנית שמחייה את הדברים- סוכלה, והוא היה דוקא במנורה להראות שיש הארה בכל החשכויות ובכל המצבים.
אור הנצח
הרמב"ן בפירושו על התורה (פ' בהעלותך) מספר שבעת שחנכו את המזבח כשהיו ישראל במדבר, ראה אהרון הכהן שכל נשיא שבט מקריב קרבן לחנוכת המזבח חוץ ממנו ומשבטו (לוי), וחלשה דעתו. הקב"ה אמר למשה לנחם אותו ולומר לו שהקורבנות של שאר הנשיאים רק בזמן שבית המקדש קיים הם קיימים, כי אם אין ביהמ"ק, אין קרבנות- אבל החלק שלך קיים לעד- כיון שאתה מדליק את הנרות. השאלה קופצת מיד- הרי אם אין ביהמ"ק גם אין הדלקת נרות? אז אומר הרמב"ן שנצחיות המנורה של בית המקדש היא בהדלקת נר חנוכה שהוא המשך של אור המנורה. בנר חנוכה טמון הכוח שהיה במנורה שבביהמ"ק שדלקה תמיד, כך שהוא מספק אור לכל שאר ימי השנה.
ידוע ומפורסם שמועדי ישראל הם לא סתם "ימי זכרון" אלא זמנים מיוחדים שמתחדשת בהם כל שנה מחדש בחינה מיוחדת שקשורה לאותו מועד, ו"מזינה" אותנו רוחנית לשנה שלמה. בגמר' (מס' שבת) כתוב על ימי חנוכה ש "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים", הוחלט להנציח את הימים הללו ולחוג אותם כל שנה ושנה. אבל "לשנה אחרת"- משמע שלשנה אחרת, אבל לא באותה השנה. ממשיך ואומר ה"נתיבות שלום" שהרי אין שיעור לניסים שנעשו לישראל בכל הדורות, למשל בימי חזקיה מלך יהודה שבא סנחריב מלך אשור לכבוש את ירושלים ובלילה אחד הושמד כל מחנהו העצום שמנה 185,000 ראשי גייסות (מספר עצום), ולא ע"י מלחמה, ועוד אינסוף דוגמאות. אבל בכל זאת, לא לכל נס נקבע יום טוב, אלא רק לימים שבהם ישנה הארה נצחית היורדת בכל שנה ושנה באותם ימים, ולכן את חנוכה חגגו רק בשנה השניה להתרחשות הנס- כשהיה ברור שההארה חוזרת על עצמה.
ולא בכדי ימי חנוכה מצויים תמיד בזמן ה"חשוך" ביותר בשנה, בתקופת הימים הקצרים ביותר, כי האור הרבה יותר ניכר בהם. הימים מסוגלים לחדש בכל יהודי את ההרגשה שהוא קשור לבורא עולם ויש לו חלק בו ו"להטעין" אותו לכל השנה נגד החשיכה היוונית.
