שני צדדים למטבע / חדוה שטרנברג
שני צדדים למטבע
מי לא שיחק בחייו "עץ או פאלי"? מטבע אחד עם שתי פנים שונות וזה עוד משחר ההסטוריה.
איך יכול להיות שבמטבע בצד אחד יהיה מוטבע מספר שהוא ערך הכסף ומצידו השני יהיה מוטבע סמל ערכי כלשהו? ועדיין זה אותו המטבע..למה צריך שתי פנים? או המספר או הסמל. חוץ מזה איך יכול שמטבע אחד יתן מקום לשני דברים שיכולים לסתור האחד את השני , כסף לעומת סמל ערכי ??!.
ננסה לראות איך זה בטבע.
למשל ים המלח. אחד השמות של ים המלח הוא ים המוות. זהו ים שאין בו חיים. לא תמצא צמחיית ים, או שמץ של חיים מכל סוג שהוא. כי כשמו כן הוא, ים המוות. אבל ים המוות הזה נותן חיים לאנשים שיש להם סבל. יש אנשים שסובלים מבעיות עור שונות וההמלצה היחידה עבורם לטבול ולהתרחץ במי ים המלח. יכול להיות שזה עזרה ראשונה, בודאי לא ריפוי מהשורש אבל להם זה נותן מזור. איך יכול להיות שים המוות הזה יתן דוקא עבור פלוני-אלמוני תשובה הולמת? איך יכול להיות שים המוות בעבור מישהו ייחשב כגן עדן? לתת תקוה ועזרה מהמקום הכי נמוך בעולם זה הרי הפרדוקס בהתגלמותו.
הים מכיל כמות עצומה של מינרלים שמשפיעים כמעט מיידית על העור ועל מצב הרוח של האדם. לאדם החולה זהו סבל בלתי יתואר כי האזור הפגוע ישרוף כפליים, יגרד ויכאב יותר, ואולי מבחינת מצב הרוח זה ישפיע עליו לשלילה אבל בכוח השכל ימשיך לטבול ומתוך הסבל הזה תבוא ההקלה לאדם.
אדם עם רגישות קלה – כשיטבול בים המלח תהיה אפשרות שייצא מן המים עם פריחה קלה או גירוד שיעבור לו מאליו תוך פרק זמן קצר.
האדם הבריא לעומת זאת, יטבול בים המלח, ירגיש בחיוניות מתחדשת בתוכו ומצב רוחו יהיה מרומם.
הים הוא אותו ים, המלח באותו ריכוז של מלח, אבל כל אחד מקבל ממנו משהו אחר וממילא מגיב אחרת.
זוהי נקודה בסיסית וחשובה בעקרונות ההומאופטיה.
שני אנשים עובדים במקום מסוים ונחשפים שניהם לאותו חומר. אחד יגיב לחומר והשני לא. החומר הוא אותו חומר לשניהם אבל באינטראקציה בין האדם והחומר קורה משהו. האדם שהגיב לחומר היתה לו נטיה ראשונית שנתנה "רשות" לחומר להשפיע בעוד שלאדם השני לא היתה נטיה ולכן לא הושפע.
אף במזון אנו רואים זאת. יש ואדם אוכל אגוזים ומיד מפתח תגובה "אלרגית" ויכול להגיע עד למצב של שוק אנפילקטי ואילו חברו יאכל אגוזים לשובע ולא יקרה לו כלום. ושוב, האגוז הוא אותו אגוז ושניהם אכלו מאותה צלחת את אותו סוג של אגוז ואחד הושפע והגיב והשני לא.
ההומאופטיה באה ומביאה גישה שונה הטוענת שהאדם הוא אינדיבידואלי ואין שני אנשים דומים
ב- 100% אחד לשני. צריך לקחת בחשבון את התורשה המשפחתית, את הסביבה שבה האדם חי,
את עיסוקו ומקצועו. למשל, מבנה גוף של פועל בניין לא יהיה דומה למבנה גופו של נהג מונית או של סטודנט …
כל דבר נבדק לגופו של עניין. כאשר אדם בא ומספר את סיפור סבלו – אין שני מקרים חופפים. גם אם זה נראה חיצונית אותו סיפור, אותו הסבל, זה לא אותו הדבר כי הסיבה לתחילת הסבל תהיה שונה.
למשל, כאשר לאדם יש תופעות וסמפטומים מסויימים המראים על מחלה בשם XXX (על-פי הרפואה הקונבנציונאלית) ובא אדם עם אותן התופעות בדיוק וגם למחלה שלו קוראים XXX, ההומאופט יבקש לקבל מידע איך הכל התחיל ואז יתברר שבמקרה הראשון האדם עבר מתח ולחץ נוראי בעסק שלו והפסיד רכוש רב ובמקרה השני האדם חווה אסון אישי כשאחד מיקירי משפחתו נפטר. התוצאות, על פניו, נראות אותו הדבר אולם היו אלה שתי סיבות שונות שהשפיעו על האנשים כפי שהשפיעו. למה? כי לכל אחד יש את המבנה האישיותי שלו ואת התורשה המשפחתית האישית שלו המשפיעה עליו ולכן מטבע הדברים הפתרון לא יכול להיות זהה לשניהם. לעיתים, הגורמים לתופעה הם מנוגדים ופתרון שיעיל למקרה אחד יכול להזיק למקרה השני.
וזו הניגודיות של שני צדדי המטבע. לאחד – מועיל ולשני – מזיק.
דוגמא מהמקורות שלנו: "פרה אדומה". ישנם מצבים שבהם אדם שנטמא, חייב להיטהר כדי להיכנס לבית המקדש (כאשר בית המקדש היה קיים).
חלק מתהליך הטהרה מתקיים על-ידי שמזים עליו אפר פרה אדומה.
אך ההלכה קובעת שהכהן שמבצע את התהליך נטמא בעצמו, היינו שפרה אדומה מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים.
באופן כללי פרה אדומה היא דוגמא מובהקת ל"חוקי" התורה – חלק מהמצוות שאין להם טעם ברור למה נצטווינו לעשות אותם אך בכל מקרה מתגלה שוב אותו העקרון של שני צדדים הפכיים למטבע.
הדבר נכון בכל תחומי החיים כמו בחינוך. אדם מחנך את ילדיו לערכים מסויימים. לילד אחד הוא צריך להתייחס בתקיפות כדי להחדיר בו את הערכים הרצויים ואילו לאחיו יתנהג ברכות והתחשבות כדי להחדיר את אותם ערכים ולהגיע לאותם תוצאות. מה לעשות אפילו שני אחים שנולדו לאותם הורים לא דומים לגמרי ואף יכולים להיות שונים בתכלית ולכן צריך לשים לב איך מתייחסים לכל אחד. ומה שטוב לאחד יכול לפגוע בשני.
וכבר נאמר בספר משלי (פרק כב' פס' ו) "חנוך לנער על פי דרכו", ואם אתה מממש עקרון זה הרי מתקיים בו המשך הפסוק "גם כי יזקין לא יסור ממנה"…
כותבת המאמר: חדוה שטרנברג, הומאופטית
