"כי האדם עץ השדה" / תמר אשל

בימים של אביב, לרוב האנשים נעים לצאת לבלות בחיק הטבע. מזג האוויר נוח, הפריחה יפה וצבעונית, העצים מלבלבים והלב מלבב. אין זה "במקרה". אנו בני האדם אמנם מבלים הרבה זמן במרחבים סגורים ומותאמים לתנאים שנוח לנו בהם. בטבע לא תמיד נוח לנו. בחורף  קר, גשום, בוצי, והעצים ערומים, התחושה לפעמים מעוררת בנו קדרות ונעדיף להיות הרבה פעמים במרחב סגור ומחומם. בקיץ חם כל כך, והכל יבש וצהוב, חד גוני, היציאה החוצה מהמרחב הממוזג המותאם לנוחיותנו לעתים תעורר בנו כעס וחמה בהשראת החמה הלוהטת. אך באביב נעים לנו לחזור שוב לחיקו של הטבע הידידותי, השמח והפורח. אנחנו נזכרים לאן אנו באמת שייכים.

כי האדם עץ השדה. גם אנחנו, כמו העץ, זקוקים למים, למזון (העץ מקבל מהאדמה ואנו ממה שצומח עליה). כמו לעץ גם לנו יש שורשים, כמו העץ בשירו של נתן זך – גם אנחנו שואפים למעלה. כמו העץ – גם אנחנו זמניים בעולם – צאצאים של הזרעים שהולידו אותנו שגם הם היו פעם צאצאים של הזרעים שהולידו אותם וכך אחורנית עד לבריאת העולם.

כמו לעץ – גם לנו בחיים ישנה מחזוריות. אין עץ שתמיד מלבלב ואין גם אדם כזה. לכל אדם ישנן תקופות של לבלוב ושמחה ותקופות של התמודדויות ודעיכה. אך לאחר מכן חוזרת שוב הפריחה. העצים שהיו ערומים בחורף, בלי עלה אחד לרפואה, פתאום ביום אביבי אחד כאילו "קמים לתחייה". כמה עלים ירוקים מציצים ובעקבותיהם עוד ועוד עלים. ובשיא הלבלוב מגיעה הפריחה, ומתוך הפריחה מגיעים בהמשך גם פירות – שיא היצירה – ההמשכיות של העץ ושל האדם. בתורה כתוב הפסוק "כי האדם עץ השדה" בהקשר של איסור כריתת עצי פרי.  
כל עוד העץ מוציא פירות – יש לו המשכיות ותפקיד חשוב בעולם ויש להיזהר בל לכרות אותו.

והפירות של האדם הם גם הצאצאים שלו אבל לא רק. הפירות יכולים להיות גם מפעל חיים, הם יכולים להיות גם יצירות אמנות. ידוע שיצירת אמנות טובה מגיעה לאחר התמודדויות וכאב. מתוך הכאב מגיעה היצירה הכי גדולה. מתוך המקום הנמוך העלייה תהיה למקומות גבוהים הרבה יותר מלכתחילה. ואנו רואים שגם אצל העצים, עצים בריאים כל הזמן גדלים ומשנה לשנה הולכים ומתפתחים למרות תקופות השלכת ולמרות תקופות היובש ואולי בזכותן. כך גם האדם. צעד אחורנית ושניים קדימה.

אך לא תמיד. לפעמים אנחנו שוכחים מאיפה באנו ולאן אנו הולכים. כמו בשיר: "ואני לא יודע איפה הייתי ואיפה אהיה". אבודים במכונת הזמן ולא מחוברים למימד הרוחני האמיתי של קיומנו.
מנסים "לנצח" את הטבע הזמני, המחזורי, הטבעי…  לחמם כשקר, לקרר כשחם, ליטול הורמונים כדי לבטל את המחזור הטבעי והלא תמיד נוח של האישה – לבטל את יכולת היילודה, לפתח מוצרים אנטי – אייג'ינג או לעשות טיפולים קוסמטיים "מצעירים". להמשיך לרוץ עשרות קילומטרים בשבוע כדי להוכיח שכוחנו בגפינו, לקחת תרופות וויטמינים מגיל 50 כי ככה אומרים, להרגיש שאנו "מתבלים", כאשר אנו רק הולכים ונהיים יותר חכמים…
לא כמו עץ השדה. עץ השדה הולך ונהיה גדול יותר ורחב יותר עם השנים, וכבודו גדל איתו. אין מי שלא יתפעל למראה עץ זית בן כמה מאות שנים…

להיות כמו עץ השדה זה לדעת שהכל זמני ולקבל זאת באהבה. ליהנות בזמני הפריחה גם אם הם לא לתמיד, לדעת בזמני השלכת שגם הם רק זמניים ולאפשר לנו להיות בהם, ללא בריחה. כי האמת גדולה יותר מהשקר והיא זו שתאפשר לנו לצמוח, למלא את ייעודנו בחיים ולפרוח.
מתוך האמת יגיעו הפירות לעמלנו. מתוך התמודדות וקשיים נגיע למחוז חפצנו.
וכך גם לגבי בריאותנו. הבריאות שלנו היא נגזרת של מילוי תפקידנו. כמו העץ הבריא כך גם אצל האדם הבריא טבעי שיהיו ירידות ועליות. אך כל עוד האדם, כמו העץ, שואף למעלה, למימוש ייעודו ותכליתו, שום דבר לא ישבור אותו. מהמשברים הוא רק יצמח גבוה יותר ויותר.

אם אנו לא נותנים לילדינו להיות חולים, אם לא מאפשרים להם "לפרוח" בתקופת האביב, שידוע שבזמנים עברו תמיד היתה זו תקופה שבה ילדים חלו במצבים שכללו העלאת חום ופריחה על העור (כמו העץ), אנחנו פועלים כנגד הטבע, כנגד הצמיחה.
אם כל פעם שאנו מתמודדים עם משבר – שמתבטא ברמה רוחנית נפשית או פיזית גופנית – אנו נברח ממנו, נדכא אותו בכל מיני אמצעים ולא נתמודד, אנו רק נלך ונחלש… הפך הצמיחה…
אנו חזקים יותר ממה שנדמה לנו. ילדינו חזקים יותר ממה שאנו יודעים. כן, הם יכולים להיות חולים במצבים אקוטיים ולרוב לצאת מהם בחיים ומחוזקים, וגם אנחנו.
כל הרעיון של התפיסה ההומאופטית היא לקבל את הטבע על המחזוריות שבו ולפעול ביחד איתו ולא כנגדו.
אם לדוגמא לילד עולה החום לא נילחם כדי להוריד לו אותו. אם בדוגמא שנייה אישה לא מקבלת את ווסתה לא נחזיר לה אותו בכוח אלא נבין את הרעיון הרוחני שעומד בבסיס העניין. איפה הייתה חוסר זרימה עם המחזוריות הטבעית של העולם, איפה התקלה ברמות הגבוהות יותר. כי שום תופעה, כואבת ובלתי נסבלת ככל שתהיה, לא מתחילה בגוף הגשמי. הגוף הגשמי הוא שיקוף של המצב הרוחני הפנימי. ואם אין איזון בפנים לא יהיה איזון בחוץ.
סמואל האנאמן, מייסד ההומאופטיה, כתב:

“In the healthy condition of man, the spiritual vital force (autocracy), the dynamis that animates the material body (organism), rules with unbounded sway, and retains all the parts of the organism in admirable, harmonious, vital operation, as regards both sensations and functions, so that our indwelling, reason-gifted mind can freely employ this living, healthy instrument for the higher purpose of our existence”


לכן אאחל לכולנו להיות קצת כמו העץ,
שתמיד נשאף למעלה – למילוי ייעודנו בעולם,
שגופנו יעזור לנו לממש את אותו הייעוד,
שנעבור כל משבר בשלום וממנו נצמח, נלבלב, נפרח, ונוציא פירות
שנבין את זה שאנו חולייה בשרשרת של דורות
ושלזמן החולף אין באמת משמעות כל עוד אנו בכיוון הנכון לנו –
רק כך נוכל לתפוס את משמעותו האמתית של הנצח מבלי לנסות לנצח,
כי כל אחד מאיתנו כלי בתזמורת מדהימה ומנצח יש רק אחד.

הוויתור - חולשה או כוח? / ציפי רמר

הגיגים הומיאופתים ערב ראש השנה תשע"ז בימים אלה של סליחות, לקראת ראש השנה, חשבתי על הויתור. על המלה ומשמעותה.יושב לו משא...

שני צדדים למטבע / חדוה שטרנברג

שני צדדים למטבע מי לא שיחק בחייו "עץ או פאלי"? מטבע אחד עם שתי פנים שונות וזה עוד משחר ההסטוריה. איך יכול...

גלעד - החזרת לנו את העתיד / תמר אשל

המאמר נכתב בסמוך לשחרורו של גלעד... חמש שנים וארבעה חודשים, שכולנו מחכים ומקווים. יש בעם ישראל מגוון זרמים, כיוונים, דעות, מחשבות,...

שינוי וצמיחה / ציפי רמר

נדמה, שכולם מסכימים על כך, ששינוי הוא תהליך חיובי, שבסופו את/ה מגיע/ה לצמיחה והוא תורם להתפתחות האישית לסיפוק האישי ולהצלחה. אז...
בנייה וקידום אתרים בנייה וקידום אתרים
on_sent_ok:ga('send', 'event', 'השארת פרטים', 'שליחה');