דומה בדומה יתקן / חדוה שטרנברג

אדם הוא נוף תבנית מולדתו, כך נהוג לומר. ההתנהגויות של האדם הן סך כל ההרגלים שהורגל וחונך ואשר נותנים לו את הכוח לחיות ולהתמודד בחיי

היום- יום לאורך שנות חייו.

 האמנם?

 בטבע האנושי טבוע ההרגל הכל- כך בסיסי של עשיית היפך ההרגשה/תחושה שגורמת הפרעה/סבל לאדם. לדוגמא: אם לאדם מפריע חום הרי שהוא יקרר את עצמו ולהיפך. אם משהו לוחץ לו הרי שישחרר את הלחץ . מלמדים אותנו משחר ינקותנו את כל ההפכים של כל דבר ודבר כי "טבע האדם לרפא מר במתוק " (מכילתא). כשצריך לתת סירופ מר לילד – ממתיקים אותו. כשהאדם משלשל נותנים לו משהו לעצור את השלשול. כשמישהו סובל מעצירות הוא מחפש מה יגרום לו לשלשול והדוגמאות הן אינסופיות.

האמנם הפתרון הזה נכון? האם הוא מוצלח? האם הוא מוכיח עצמו לטווח הארוך? האם הוא עוזר בטווח הקצר אך בטווח הרחוק הוא יכול לגרום לנזק? האם הפתרון הזה באמת משיב לאדם את בריאותו? בואו ונבדוק מה קורה בעולם הטבעי.

 כשאדם נמצא חסר הכרה בשלג וקופא, מה לומדים בעזרה ראשונה? לשפשף אותו בשלג! לא להכניס אותו למים חמים או לחשוף אותו לחום מיידי כי הוא מסתכן בחייו.

הבדואיים (האותנטיים) החיים במדבר לבושים מספר שכבות. היה ניתן לצפות שדווקא במקום כל-כך חם כמו המדבר הם יסתובבו עם כמה שפחות בגדים שלא נדבר על שכבות וההיפך הוא הנכון. השכבות הראשונות (הקרובות לגוף) הן תמיד לבנות ועליהן מעיל שחור. למה? חם נורא ועוד נוסף לכל הם גם שותים כל הזמן חם, רותח, ולא איזה משקה מוגז צונן שיצא מהקרח לפני דקה… למה? ריבוי השכבות (העשויות כותנה) מעלות את טמפרטורת הגוף ועל-ידי כך הגוף מזיע ומקרר את עצמו ובמקביל שומר על עצמו מהתייבשות. כשהבדואי מוסיף עוד שתיה חמה הרי שהוא מגביר את ההזעה ועל ידי כך בעצם יוצר לעצמו רמת מיזוג פרטית (שלא פוגעת באוזון..).

בסיפורי התנ"ך אפשר לראות הרבה דוגמאות לכך ונביא שתיים: בספר שמות פרשת "יתרו" – יתרו היה חותנו של משה רבנו. לאחר טביעת המצריים בים סוף, כל העולם דיבר וגעש על מה שקרה להם. יתרו, בהיותו אדם החוקר להגיע אל האמת, הבין את מהלך הדברים באומרו "בדבר אשר זדו עליהם" פרעה גזר על כל הזכרים העבריים מיתה במים "כל הבן היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון".. סופו שמצא את מיתתו שלו במים.

 מכאן למדו את כוחה של "מידה כנגד מידה". האדם צריך לראות את מקומו, להבין מה חסר לו, ולעשות את התיקון ברמה של הקלקול.

 דוגמא נוספת: ספר שמות פרשת "בשלח" – בני ישראל מגיעים למקום ששמו מרה, המים מרים והעם מתלונן למשה "מה נשתה"? משה מפנה את שאלתם לבורא עולם והתשובה "ויורהו ה´ עץ, וישלך אל המים וימתקו המים".. אומרים הפרשנים שהעץ שהוכנס למים היה מר גם הוא ועל ידי הפעולה של מר במר הומתקו המים…

סמואל האנמאן, רופא גרמני, ( 1755-1843 ) מייסד השיטה ההומאופטית טבע את המושג "דומה בדומה מתקן" מתוך התבוננות ארוכת שנים באנשים בריאים ואנשים שיצאו מנקודת הבריאות שלהם המכונים "חולים". בספרו "האורגנון של הרפואה" סעיפים 64-65 האנמאן מסביר את מהלך הדברים ומשתמש בדוגמה הפשוטה והידועה לכל. אדם מכניס את ידו לכלי עם מים חמים. הפעולה הראשונה תהיה – היד חמה. לאחר מס´ שניות-דקות היד תתקרר ותהיה יותר קרה ממה שהייתה לפני שהוכנסה למים החמים.

 מי לא מכיר זאת? ביום קיץ חם, אדם רוצה לקרר את עצמו נכנס למקלחת של מים קרים. הפעולה הראשונה – הוא מרוויח את הקור המיוחל. כאשר יוצא מהמקלחת לאחר מספר דקות מתחיל לסבול שוב מהחום כאילו לא התקלח לפני מספר דקות ולהיפך.

מה הפתרון? ביום קיץ חם עליו להתקלח  במים חמים אז הפעולה הראשונה באמת תהיה עליית טמפרטורת החום אך כשייצא מהמקלחת לאחר מס´ דקות ירגיש רעננות קרירה כמו אותו הבדואי במדבר. ולהיפך, כשקר יתקלח במים קרים ויתחמם. וכך לגבי שאר הדוגמאות שהוזכרו לעיל ושלא הוזכרו. נוצר מצב שבעצם כשהאדם רוצה להשיג את מה שחסר לו הוא צריך לעשות את אותה הפעולה עצמה כדי שהגוף יגיב ההיפך. אם חם לו והוא רוצה לקרר את עצמו הרי שהוא צריך לחמם את עצמו בחיצוניות (העולם החיצוני – הכנסת היד למים חמים) כדי להשיג את הפעולה ההופכית לו שהיא היא הרצון המיוחל החסר לו באותו הרגע. הרעיון שעומד מאחורי הטיפול ההומאופטי הוא שאם האדם סובל משלשול למשל, והגוף מנסה לנקות עצמו מרעלים, פסולת וכד´ הרי שאנו נרצה שכל השלשול שצריך לצאת, ייצא עד הסוף (הגברת השלשול). ברגע שמנסים לעצור אותו, הרי שמפריעים למהלך הטבעי של הגוף, נשארת הפסולת בגוף ולא השגנו את המטרה. אם ננסה להבין כל סמפטום למה הוא נמצא, הרי שהרצון שלנו ללכת עם טבע הגוף ולא נגדו, לעזור לו ללכת בדרך שמתאימה כרגע לאדם ולא לעשות ההיפך, תביא לסיום תהליך החולי ולהחזרת הבריאות לאדם. ולהיפך – אם יש שלשול וכל פעם מנסים לעצור אותו ברמה החיצונית הרי שהשלשול ייעצר (בפעולה הראשונה) ואח"כ יתגבר כפל-כפליים והמעגל שייווצר מהפעולות האלה הוא מעגל שלעולם לא נגמר…ובודאי שלא משיג בריאות.

לסיכום – ניתן לומר שפעולה ההופכית לפעולה הטבעית בגוף יוצרת תענוג מיידי בטווח הקצר (השלשול נעצר) וסבל מתמשך בטווח הארוך (השלשול חוזר בכמות מוכפלת). כשעושים את הפעולה בהתאמה למה שכרגע חסר בגוף, יש סבל מיידי בטווח הקצר (השלשול מתגבר) ותענוג מתמשך בטווח הארוך (השלשול נעצר). זו בעצם משמעות ה"הומאופטיה" – "דומה בדומה מתקן" אותו המידע שגרם לקלקול הוא אשר יביא את התיקון. לא מידע הפוך ולא מידע אחר אלא המידע עצמו.

בעזרת חינוך אפשר בעזרת ה´ להתחיל לתקן את ההרגל העתיק הזה ולהקנות לנו , לצאצאינו ולסובב אותנו עתיד טוב יותר ובריא יותר.

 כותבת המאמר: חדוה שטרנברג, הומאופטית.