פינת יהדות לפורים / אליאב אלקיים

כתוב במגילת אסתר:

"וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" (אסתר, ט').

ואכן, מזמן סיפור המגילה וכתיבתה, החלו היהודים לחוג בכל שנה ושנה את ימי הפורים.

רבותינו תיקנו לנו מס' מצוות לזכר החג כמו משלוח מנות, משתה, וכו', כדי שנשמח כל שנה מחדש על הניסים הגדולים שנעשו לאבותינו באותו הזמן.

אמנם, חז"ל דרשו משהו קצת שונה מהפסוק הזה: הם אמרו שהפסוק בא ללמד שלעתיד לבוא, בזמן הגאולה, כל המועדות יתבטלו מלבד ימי הפורים שיהיו קיימים לעולם ועד.

ראשית, מדוע שיתבטלו כל המועדים לעתיד לבוא?

ושנית- מהי מעלתו וגדולתו של פורים על כל שאר המועדים שלא יהיה בטל לעולם?

מהר"ש אלקבץ כותב ("מנות הלוי") שאין הכוונה בדברי חז"ל אלו שבאמת כל המועדים לא יחוגו- אלא יתבטלו כ"דבר הבטל בששים נגד הניסים הגדולים שיהיו לעתיד לבוא". כלומר באופן יחסי ייחודם של החגים יתגמד לעומת המציאות של ניסי הגאולה.

עם כל זאת- נס פורים לא יתבטל- כיון שהוא יותר גדול אפילו מהם.

השאלה שלנו אם כן מתחזקת- מהו הדבר שמייחד את נס פורים ומגדיל אותו על כל שאר הניסים שהיו ושיהיו?

קצת רקע: בית המקדש הראשון חרב לאחר 410 שנות קיומו. עילית העם הוגלתה לבבל ולאחר עוד 10 שנים הוגלו מרבית תושבי יהודה שנותרו בארץ.

לקראת סוף הגלות הזו, שארכה כ-70 שנה, עת הסכים כורש שליט פרס להרשות ליהודים לשוב אל ארצם ולהיבנות, נכתבה מגילת אסתר ע"י מרדכי ואסתר.

גלות בבל היתה ראשונה להרבה גלויות וגירושים של עם ישראל משך ההסטוריה מאז התיישבו בא"י,

והיא מסמלת דבר מהותי במושג "גלות"- הפירוד בין הקב"ה, עם ישראל וארץ ישראל.

זה היה המצב בו שרוי היה עם ישראל בעת בה התרחש הסיפור המובא במגילה.

בספרו "ימי הפורים" מראה ר' דוד כהן על 2 סוגי הנהגה של הקב"ה עם עם ישראל:

הנהגה מגולה בבחינת ניסים גלויים, מעל לטבע, דוגמת קריעת ים סוף, יציאת מצרים, הורדת המן במדבר וכו', והיא הנהגה שהקב"ה מנהיג בכבודו ובעצמו. (בזמן הקרוי "הארת פנים").

הנהגה טבעית, והיא הנהגה ע"י ניסים נסתרים ומונהגת ע"י שליח, וכזו היא ההנהגה בזמן הגלות. (שהיא זמן "הסתר פנים").

משמעותו של נס נסתר היא לא שהוא נחבא, אלא גנוז בתוך מאורעות הטבע. שהישועה צומחת מתוך דברים שהם לא מעל לטבע, אלא מתוך תרחישים מציאותיים. ובזה נתייחד גילוי ההנהגה שהיה בזמן מרדכי ואסתר.

אסתר-הסתר

הגמרא אומרת (חולין קל"ט ע"ב): היכן רמוז שמה של אסתר בתורה? בפסוק "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (דברים ל"א, י"ח). ולפי פשטם של דברים הכוונה היא שהקב"ה מסתיר פניו מהם.

גם שמו של הקב"ה לא מוזכר בכל המגילה כולה, אלא רק ברמזים: "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", ("המלך"- הכונה לקב"ה), ובראשי תיבות "יבוא המלך והמן היום.." גם- כדי להראות על הנהגה של הסתר פנים.

הגאון מווילנה (הגר"א) מסביר לנו שעיקר הייחוד בנס פורים הוא בזה שהוא נס שנעשה בזמן הגלות שהוא זמן "הסתר פנים". לא רק שזה מה שמייחד אותו, אלא, אומר הגר"א, שזה מה שעושה אותו גדול יותר משאר ניסים שנעשו דוקא בגלוי. בנס שנעשה בגלוי, בזמן "הארת פנים", אין כל-כך חידוש, אבל בזמן הסתר פנים זה משהו יותר גדול, יותר ניכר. מתי שחשבנו שהקב"ה ח"ו עזב אותנו, הפנה לנו עורף- אז מקבל הנס משנה תוקף.

הגר"א מביא משל להסביר לנו את הדבר:

משל במלך שהיה לו בן סורר ומורה, שהמרה פיו והרגיזו והעציבו, לא שעה לאזהרות, ולא הועילו העונשים, עד שלא נותרה ברירה. המלך הגלה אותו לאזור יערות העד, מקום חיות רעות וגדודי ליסטים.

הלך הבן המודח ביער הסבוך, נרעד לקול שאגות האריות, יללת הזאבים ונאקת הצבועים.

הלך, והנה דב שוקק לקראתו. חשכו עיניו. הבין שזה סופו. והנה, משומקום, הגיח ציד וירה בדב למות, הציל את חייו והביע שמחה שבמקרה נקלע לכאן והתמזל מזלו להציל אדם.

המשיך ללכת, ולפתע התנפלו עליו שודדים. כסף לא מצאו ברשותו, אבל לצאת מכאן חי לא יניחוהו. עלול הוא להעיד עליהם ולהפלילם. גמרו בדעתם להמיתו. כיוונו רוביהם, ולפתע נשמעה דהרת פרשים. השודדים ברחו בבהלה, ופלוגת אנשי חיל הגיחה. במקרה סיירו בסביבה, והקולות העירו את תשומת ליבם.

נתן שבח והודיה על הצלתו, והתמרמר על אביו, המלך: אמת שהרגיזו והכעיסו, אמת שהמרה פיו והעציבו. אבל האם משום כך מגיעו גזר דין מוות? האם לא ידע אביו שהיער שורץ חיות טרף וכנופיות שודדים צמאי דם וכך מפקירו ומסכנו?

ואז הבזיקה בו ההכרה- אביו לא הפקירו ולא נטשו. אין אלו מקרים. האב רוצה ללמדו לקח, ושלחו ליער ליראו ולהפחידו, אבל בה בעת סובבו במגינים ומושיעים שיצילוהו כשתשקף לו סכנת חיים.

ואם כך- לא רק על ההצלות בלבד עליו להודות לאביו, אלא על ההשגחה התמידית .

ההשגחה התמידית היא כנראה הדבר שישאיר את נס פורים גדול בכל עת ובכל מצב. אפילו שעם ישראל היה נזוף ועזוב כביכול, אפילו שהקשר בין הקב"ה לעמו לא אמיץ וחזק כמקודם, אפילו שנמצאים ב"הסתר פנים", אין באמת שכחה ועזיבה אף לא לרגע אחד. וזהו הדבר שיותר גדול מכל הניסים שהיו ושיהיו. זה הדבר שנס פורים בא ללמד אותנו ושלעתיד לבוא לא נפסיק לשמוח ולהודות עליו.

"תשועתם היתה לנצח.." ישועה חזקה ומיוחדת מכל הישועות כולן- היא תישאר לנצח נצחים.

והדברים מקבילים באדם ומצב בריאותו- כשיש הארת פנים באדם עצמו- הוא כלי שרת למטרתו הנעלה בעולם, וחלקיו הרוחניים והגשמיים נמצאים מחוברים אחד לשני.

בהסתר פנים יש סטייה והתוצאה תהיה קלקול, חולי. אבל כך או כך ההשגחה עליו קיימת באופן תמידי, ועוד יותר- הקלקול, שנתפס אצלנו כ"איתות" או תמרור אזהרה"- הוא זה שמדגיש על קיום ההשגחה ונותן לאדם את ההזדמנות לתקן ולחזור לבריאותו השלמה.

הדברים לקוחים מהספרים: "ימי הפורים"- ר' דוד כהן שליט"א

"מגילת אסתר"- ר' יעקב גלינסקי זצ"ל